ניקי רואו

“כאב את עצמותיי, להט את שריריי, עקצץ את עצביי, אבל לעולם לא תטמא את מוחי היפה, ואני אתגבר על המצב הזה באמונה שכבר עשיתי זאת. - מודעות ל-CRPS -”

“קבלי את המקום שבו את נמצאת, קבלי את מה שיש לך, קבלי מי שאת ~ עשי עם כל זה את מה שאת יכולה ותני לזה להיות מספיק”

“אתם יכולים להמשיך לבכות על אותו כאב ולהתלונן על אותן סיטואציות, או שאתם יכולים להרחיב את התודעה שלכם ולצמוח. אולי אני לא לבד כשאני אומרת שלפעמים כולנו קצת מתבלבלים ומרגישים שאנחנו חייבים לאנשים ולמקומות לנסות יותר, כשבמציאות, רוב הזמן הלקחים הופכים ללקחי חיים אם איננו לומדים מוקדם במשחק את אמנות ההינתקות השלווה.”

“העולם כל כך סגור לעולם הפנימי שלנו, שאני מסרב להנמיך את האנרגיה שלי לרמה הזאת.”

“הוא התעלומה הגדולה ביותר שהכרתי אי פעם, כזו שתמיד גרמה לי להשתוקק לעוד קצת בלבד”

“ספרי למעטים על חלומותייך והראי את השאר בדרך שבה את בונה איתם חיים”

“אנחנו גדלים עם תפיסה אידיאליסטית כל כך לגבי איך החיים שלנו אמורים להיות; אהבה, חברויות, קריירה או אפילו המקום שבו נחיה ~ ורק כדי להתבגר ולהבין ששום דבר מזה אינו מה שציפית לו, והמציאות מעט מייאשת. כשאתה מגיע להבנה הזאת; למדת את המתנה הגדולה מכול: כל התחלה חדשה יכולה להתחיל עכשיו, ואם תרצה משהו מספיק חזק, תמצא את האומץ לרדוף אחריו בכל מה שיש לך. העבר לא חייב להיות העתיד, תפסיק להפוך אותו לכזה.”

“בניגוד לאמונותיך, אני חזקה יותר ממה שאתה נותן לי קרדיט עליו, אבל הלקח האמיתי כאן הוא הידיעה שאני לא חייבת לך הסבר על שום דבר.”

“אל תיתן למישהו לסדר מחדש את הדרך שלך כי הוא איבד את הראייה של הדרך שלו.”

“ישבתי עם השבורים; לחשתי את שמותיהם, נתתי להם להרגיש לראשונה; סרנדיפיות, תשנה את המראה שהם רואים ליום אחד”

“היא תמיד נלחמה בקרב, אבל החיוך שלה לעולם לא היה מגלה לך זאת.”

“היא ידעה שהזמן הגיע, מה היה המסתורין? אבל היא נשארה ממוקדת. היא הפנתה גב לכל מה שלא שירת עוד את החוזקות שלה ולא לימד אותה על חולשותיה. היא אמרה לא בלי הסבר והקצתה את האימות רק למקומות חניה. היא הייתה חזקה, עדינה ואותנטית, חיה גם אם זה אומר לעמוד לבד. היא ידעה שהימים הקשים עדיין לא נגמרו, אבל הייתה גאה ששרדה כבר חלק מהגרוע ביותר. היא צחקה באמצע מבוך מחשבות ואספה את הערך שלה מכל החלקים שהחזיקו אותה יחד במשך השנים. היא למדה שאהבה של אם היא ללא תנאי וללא גבולות, טהורה בכל צורה. משפחה היא קשר נדיר. חברות הן כמו נעליים – לא כולם מתאימים, וכשמתאימות זה כמו לזכות בלוטו. היא למדה שכל אהבה שונה וכמה חשוב לשמור על הלב פתוח כדי לחוות אותה שוב.”

“פרטי מחשבותיי דיממו אל תוך פיסות נייר דקות, התפזרו על פני מיילים כדי לגעת בלבבותיהם של האנשים; שאיבדו את בתיהם האמיתיים ביותר — את עצמם.”

“התחלתי להתאהב בו, הוא לא אמר זאת אבל האופן שבו הביט בי, אמר לי שהוא חש אותו הדבר.”

“אני נהנית להכיר את עצמי, שיעור אחד בכל פעם.”

“אני חושבת שאנשים הולכים לאיבוד כשהם הופכים למישהו אחר מלבד עצמם, כשם שהם מבלים יותר מדי זמן בנוכחותם של מי שלא מוציאים מהם את הטוב ביותר.”

“למדתי הכי הרבה על עצמי דרך האנשים והמקומות שאני כבר לא מבקרת בהם, חוויה אירונית כל כך. הלקחים הגדולים ביותר באים מאלה שאנחנו מוסרים להם את מפתחות לבנו וסומכים עליהם בקלות רבה מדי; ורק מאוחר יותר מבינים שהם רק חלק מהסיפור הגדול הזה, ולא לכל אחד ניתנת הזכות להגיע לפרק האחרון ולסוף הטוב שלעולם ועד.”

“אדוני התעופה לא לומדים לעוף בגלל כל מה שעזר להם, הם למדו לעוף למרות כל מה שניסה לעצור אותם.”

“רק טובלת חתיכות מלבי בדברים שגורמים לי לזהור, החיים הקטנים, הצעירים והפשוטים שלי.”

“עם כל כך הרבה אנשים בעולם, אני בטוחה לומר שאם אתה מתחבר עם מישהו ברמת הנשמה, אתה לא לוקח אותו כמובן מאליו.”