מגי סטייפווטר

“אני רוצה לומר שכתיבתי את "רעד" נבעה מאמונה עמוקה באהבה האמיתית, אך כאן התודה האמיתית שלי: כתבתי את "רעד" כי אוהבת להביא את אנשים לבכי.”

“אם הייתי עץ, לא היה לי סיבה לאהוב אדם”

“תן לו שיתפשט היטב." "טוב." "אין להכניס יותר מכף רגל מתחת לברך." "טוב." "צריך שיהיה רופף מספיק כדי להכניס אצבע לתוכו." "סין קנדריק." אני אומר את זה בצורה כזו שפניו של הסוס הפראי מתנפנים כלפייי. סין לא נראה כלל מתנצל. "אני חושב שאתה צריך לאפשר לי לעשות את זה בסוף." אני אומר. "אתה זה שגרם לי לבוא פה בתחילה. עכשיו אני חושב שאתה זה שלא מסתמך עליי." "לא רק עליך," הוא עונה. אני מבטת אליו בזעם. "טוב, אני אומר לך מה. אני אחזיק בו ואתה תתפשט. כך, כשזה לא נכון, יהיה רק עליך להכות. ולקח את חולצתך. אני מתעייף להחזיק בה.”

“טלפון #1: "שלום, אייזבל קולפפר. אני שוכבת במיטתי, מבטלת אל התקרה. אני כמעט עירומה. אני חושבת על... אמא שלך. קחי לי את הטלפון." טלפון #2: השנייה הראשונה והשלושים של "I’ve Gotta Get a Message to You" של הבי ג'יז. טלפון #3: "אני מתעמת. צריך שידריכו אותי. סאם כועס. אולי אהרוג אותו עם גיטרתו שלו. זה ייתן לי משהו לעשות ויגרום לו לדבר משהו. שני עופות באבן אחת! אני חושבת שרבים מהביטויים הישנים מיותרים באלימות. כמו, 'רינג אראונד דה רוזי'. זה על הדבר, ידעת? בטח ידעת. הדבר, זה כמו דודך הגדול. היי, סאם מדבר איתך? הוא אומר לי שום דבר. אלוהים, אני מתעמת. קחי לי את הטלפון." טלפון #4: "Hotel Minnesota" של האיגלס, כולו, עם כל הופעת המילה "California" מוחל”

“אני אדם של כבישי אפר כפריים, אבל אני זוכרת שפעם חשבתי, אולי אוכל לחיות בשיקגו.”

“העובדה הקשה של חברות היא שאתה חייב למצוא זמן לחברים חדשים על ידי הסרתם תחילה של אלה שמשתמשים באנרגייתך בצורה לא מספקת. עליך לקחת את הסיכון להיות בלי חברים כדי לעשות מקום בחייך לאלה שיהיו לך חברים הטובים ביותר החדשים שלך.”

“בזמן מסוים בדרכו, במהלך החיפוש אחר גלנדאואר, הוא שכח להבחין בכמה סוגי קסם יש בעולם. כמה סוגי קסם שאינם רק קבורים בארון קבורה. הוא מרגיש אותם עכשיו.”

“גנסי תמיד חשב שבערבים, כל דבר יכול לקרות. בלילה, הנרייטה הרגישה כמיסטיקה, ובלילה, המיסטיקה הרגישה כאילו היא עשויה להיות דבר רע.”

“וואו, הייתי צודקת!”

“אני רציתי ספרייה כזו...[] מערה של מילים שאני בניתי בעצמי.”

“התוקפנות הייתה מחלה שאותה חשב גנסי שלא יידבק בה. אבל סביבו, חבריו התחילו להתדבק בה, איטית ואט-אט.”

“אני צחקתי מתוק על בושתו שלו, מתחילה ללכת שוב, ומכה בעלים זהביים. שמעתי אותו מתגלגל בעלים מאחוריי. "מה היה הצורך בכך?" שאל סם, ודחה את זה. "האם אהבת את המקום הזה או לא?" התעצרתי על עקביי, התפנתי אליו. "היי." צפנתי אליו; הוא העלה את גבותיו והתעצר על עקבייו. "אתה לא חשבת שג'ק יהיה כאן כלל, לא?" גבותיו השחורות והחזקות שליוו אותו עלו עוד יותר. "אתה לא חשבת כלל למצוא אותו, לא?" הוא הרים את ידיו כמי שמסר את עצמו. "מה אתה רוצה שאאמר?" "אתה ניסית לראות אם אאשר אותו, לא?" קחתי צעד נוסף, ומסתרתי את המרחק בינינו. יכולתי להרגיש את חום גופו, גם ללא מגע, בקור הגובר של היום. "אתה סיפרת לי על היער הזה כיצד? איך הצגת אותו בפניי?" אני ממש”

“אחרי כל מה שעברתי, לא אהיה מוגדר בשורה אחת בלבד.”

“רונן אמר: "אני לא משתמש במילה אחת". הדבר המגעיל ברונן היה תמיד שהוא היה זועם כשכל אחד אחר היה שקט, ושקט כשכל אחד אחר היה זועם. מכיוון שבלו היה מוכן לפרוץ עורק, קולו היה מלא שלום מוחלט. "אני רק אומר לך שאני לא הולך. אולי זה לא נכון, אולי זה נכון. נשמתי בסכנה מספיק כבר.”

“התחלתי לרדת אבל סאם אחז בזרועי, התכופף אליי והוא עצמו התכופף כדי לראות. "לשם השמים," אמר, "זה דוב-בר." "אוי לו," אמרתי. "זה יכול להיות דוב-בר חולה, שמזיק לילדים," אמר קול בעצמתנות. "שתק," אמר סאם בנימוס.”

“אני אינטרוורט. זה טוב שידעו זאת מראש.”

“אני חייה, חייה כה.”

“נעמה, שטיפחה את מחשבותי כשלא יכולתי לחלום”

“אף על פי שרונן גרם, נועה נשאף ואדאם התלבט, הוא לא פנה כדי לבדוק אם הם באים אחריו. הוא ידע שהם באים. בשלושה דרכים שונות, הוא רכש מהם ימים או שבועות או חודשים קודם לכן, ובשעה שבאה, הם היו עוקבים אחריו לכל מקום.”

“סם הכשיר את ידו לכיוון ידי, ואני, באופן אוטומטי, הצמדתי את אצבעותי לאלו שלו. עם חיוך קטן וחרטתי, הוא הכניס את ידי אל מול אפו ויחד פעמיים, ויחד פעם נוספת. החיוך שלו התרחב, אף על פי שהוא נשאר עדיין מבושש. זה היה מושלם עד כדי קיצוניות, ולחיי התעקמה במקום כלשהו בגרון.”