ליאו טולסטוי

“טעיתי כשאמרתי שאינני מתחרט על העבר. אני אכן מתחרט עליו; אני בוכה על האהבה שבעבר, שאינה יכולה לשוב לעולם. מי אשם, אינני יודע. האהבה נשארת, אך לא האהבה הישנה; מקומה נשאר, אך הכול התכלה ואיבד את כל כוחו ומהותו; עוד נותרו זיכרונות, ותודה; אך...”

“אם לטוב יש סיבות, אין הוא טוב; אם יש לו תוצאות, שכר, אין הוא טוב גם כן. לכן הטוב נמצא מחוץ לשרשרת של סיבה ותוצאה.”

“מפליא הדבר, מה שלמה לעתים האשלייה, כי היפה טוב הוא. אשה יפה טחה הבלים, אתה מקשיב ואינך רואה את ההבלות אלא את החכמה. היא אומרת ועושה דברים מאוסים, ואתה רואה משהו חביב. וכשאינה טחה הבלים או דברי־מיאוס, אך היא יפה, מיד אתה סמוך ובטוח שהיא חכמה וחסודה להפליא.”

“האם יש הרבה ברזל בשמש ובכוכבים, ואיזה מתכות יש שם - את זה אפשר לדעת מהר, אבל לדעת את מה שחושף את החזירות שבנו - זה קשה, קשה מאד מאד.”

“נדמה היה לי, כי בדידותו מכבידה עליו, ופעמים אחדות ביקשתי לפתוח עמו בשיחה, אלא שכל פעם שנפגשו מבטינו, והם הרבו להיפגש, לפי שישבנו זה מול זה באלכסון, היה מסב פניו ולוקח ספר לידיו, או מסתכל בעד החלון.”

“שערו המתולתל כנראה האפיר טרם זמנו, ועיניו בורקות יותר מן הרגיל.”

“אלמלא הוא היה בא מישהו אחר, אלמלא תואנת הקנאה היתה נמצאת תואנה אחרת.”

“הוא לא שייך לי והיא יכולה לעשות בו כרצונה, ורצונה אינו חופף את רצוני.”

“הנישואים בימינו הם המתועב שבשקרים, צורה עילאית של אגואיזם.”

“טוב לי יותר, כשרגליי מורמות.”

“עלה בדעתו, כי מה שנראה לו קודם לכן כמופרך מעיקרו, כלומר: שהוא חי את כל חייו שלא כראוי, אפשר שהוא אמת לאמיתו. עלה בדעתו, כי כוונותיו הבלתי־ניכרות כמעט להיאבק עם הנחשב לטוב בעיני רמי־המעלה, כוונות בלתי־ניכרות כמעט שהיה מיד מסלקן מלפניו – כי אפשר שגם הן היו ממשיות ואמיתיות, וכל השאר לא זה. ושירותו, ודרכו בקביעת אורח־החיים, ומשפחתו, והאינטרסים הללו של החברה והשירות – כל אלה אפשר שהיו לא־זה. הוא ניסה להגן מפני עצמו על כל אלה. ולפתע חש את כל רפיונו של העניין שעליו הוא מגן. ולא היה דבר להגן עליו.”

“מששקלה וגמרה, כי לבעלה אופי איום והוא אסון חייה, התחילה לרחם על עצמה.”

“הכול היו בריאים.”

“אולם בדרך כלל זרמו חייו של איוואן איליץ' כפי שראוי היה להם לזרום, לפי השקפתו: בקלות, בנועם ובהוגן.”

“בניגוד אלינו, שככל שאנו חכמים יותר, כך הבנתנו את משמעות החיים פוחתת, ואנו רואים את הסבל והמוות כרוע אירוני, האנשים הללו חיים וסובלים, והם מתייחסים לסבל ולמוות בשלווה.”

“הייתי מוכן עתה לקבל על עצמי כל אמונה בתנאי שלא תסתור את ההגיון, והתחלתי ללמוד מספרים על בודהיזם ועל אסלאם ויותר מכל על הנצרות.”

“כל עוד האמנתי שיש משמעות לחיים, אף כי לא ידעתי להגדירה, ההשתקפות של החיים בשירה ובאמנות העניקה לי הנאה. נעים היה להסתכל על החיים דרך מבטה של האמנות.”

“אמונה פירושה היה ידיעת משמעות החיים.”

“אין תנאי חיים בעולם שנבצר מן האדם להתרגל אליהם, ובייחוד בשעה שהוא רואה שכל הסובבים אותו חיים גם הם בתנאים אלה עצמם.”

“הספקות הם מטבע חולשתם של בני אנוש.”