“עלה בדעתו, כי מה שנראה לו קודם לכן כמופרך מעיקרו, כלומר: שהוא חי את כל חייו שלא כראוי, אפשר שהוא אמת לאמיתו. עלה בדעתו, כי כוונותיו הבלתי־ניכרות כמעט להיאבק עם הנחשב לטוב בעיני רמי־המעלה, כוונות בלתי־ניכרות כמעט שהיה מיד מסלקן מלפניו – כי אפשר שגם הן היו ממשיות ואמיתיות, וכל השאר לא זה. ושירותו, ודרכו בקביעת אורח־החיים, ומשפחתו, והאינטרסים הללו של החברה והשירות – כל אלה אפשר שהיו לא־זה. הוא ניסה להגן מפני עצמו על כל אלה. ולפתע חש את כל רפיונו של העניין שעליו הוא מגן. ולא היה דבר להגן עליו.”