“הייתה פעם אפוקליפסה אחרת, פעם אחת כזו. ואני, הייתי שם. אבל הפעם... אני לא יודע. לא יודע. "אז מה השתנה?" "אני חושב שפשוט הייתי חדש יחסית לסביבת בני אדם לפני. ואתה, עכשיו ראיתי הרבה יותר, הכרתי אנשים, ראיתי מה הם מסוגלים לעשות, ופתאום מבין כמה... כמה מדהימים הם, אבל גם כמה... כמה פגומים. אני לא מדבר על פגמים קטנים, מדובר בפגמים עצומים. באמת עצומים." "אוקיי." "והם לא ישירו מטרה משותפת, אז הם נודדים, מתנגשים בחיים עד שמתים. וזה, הם יודעים שזה מגיע, אבל כל אחד מהם נדהם כשזה קורה לו. הם לא מסוגלים לחשוב על מה הם רוצים מעבר לשנייה הזו. הם רצחים זה את זה, מה שברור שזה לא רציונלי, אבל יש דבר אחד: כשמדובר בדבר אמיתי, הם נלחמים. הם כיפיים, אבל הם נלחמים. הם לא נ”