יוהן גרין

“אני אוהב להכיר את המקומות שאני כותב עליהם. אני מרגיש שזה עוזר לי לעגן את הרומן. הרומנים שלי הם "רומנים ריאליסטיים", אבל הם יכולים גם להיות פנטסטיים, אז נחמד שיש תפאורה שמעגנת אותם קצת.”

“הייתה בזה לא מעט תחרותיות, כשכולם רצו לנצח לא רק את הסרטן עצמו, אלא גם את שאר האנשים בחדר. כאילו, אני מבין שזה לא רציונלי, אבל כשאומרים לך, נניח, שיש לך סיכוי של 20 אחוז לחיות חמש שנים, המתמטיקה נכנסת לפעולה ואתה מבין שזה אחד מתוך חמישה... אז אתה מסתכל סביב וחושב, כמו שכל אדם בריא היה חושב: אני חייב להחזיק מעמד יותר מארבעה מהממזרים האלה.”

“סט נדנדות אחד, שחוק היטב אך יציב מבחינה מבנית, מחפש בית חדש. צרו זיכרונות עם הילד או הילדים שלכם, כך שיום אחד הוא או היא או הם יביטו אל החצר האחורית ויחושו את כאב הנוסטלגיה באותה ייאוש שבו חשתי אני אחר הצהריים הזה. הכול שברירי וחולף, קורא יקר, אבל עם סט הנדנדות הזה, ילדכם ייחשף לעליות ולמורדות של החיים האנושיים בעדינות ובבטחה, ואולי גם ילמד את הלקח החשוב מכולם: לא משנה כמה חזק תבעט, לא משנה כמה גבוה תגיע, אי אפשר להסתובב כל הדרך סביב.”

“להיות במצב רוח רע עם החברים שלך עדיף מלהיות במצב רוח רע בלעדיהם.”

“אתה טוען שהדבר השברירי והנדיר הוא יפה פשוט משום שהוא שברירי ונדיר. אבל זה שקר, ואתה יודע את זה.”

“מה?" שאלתי. "כלום," הוא אמר. "למה אתה מסתכל עליי ככה?" אוגוסטוס חייך חצי חיוך. "כי את יפה. אני נהנה להסתכל על אנשים יפים, והחלטתי לפני זמן מה לא למנוע מעצמי את התענוגות הפשוטים יותר של הקיום.”

“גבירותיי ורבותיי, כשאבי ואמי עזבו את קוריאה כשלא היה להם דבר מלבד הבגדים שעל גופם והעושר הנכבד שצברו בעסקי הספנות, היה להם חלום. היה להם חלום שיום אחד, בין פסגות הגבעות המושלגות של מערב קרוליינה הצפונית, בנם יאבד את בתוליו לעודדת בשירותי הנשים של וופל האוס ממש ליד האינטרסטייט. אבי ואמי הקריבו כל כך הרבה למען החלום הזה! ולכן עלינו להמשיך במסע, חרף כל הניסיונות והייסורים! לא למעני, ובוודאי לא למען אותה מעודדת מסכנה, אלא למען אבי ואמי, ואכן למען כל המהגרים שבאו אל האומה הגדולה הזאת במה שהם עצמם לעולם לא יכלו לקבל: סקס עם מעודדת.”

“אנחנו לא נוטים לכתוב על מחלה בסיפורת — לא רק ברומנים לנוער אלא בכל הרומנים האמריקאיים — משום שהיא לא מתאימה לתפיסה שלנו של האפוס הרומנטי ההרואי. יש מקום רק להקרבה, לגבורה, למלחמה, לפוליטיקה ולמאבק משפחתי.”

“תמיד תהיתי אם יש תכלית ליקום, אם יש תוכנית, אם יש איזה גורם מארגן, בתקווה שאני מילאתי בו תפקיד.”

“להשתין זה כמו ספר טוב בכך שקשה מאוד, מאוד לעצור ברגע שמתחילים.”

“מה שאני אוהב בפסל הוא שהוא הופך את העצמות שעליהן אנחנו תמיד הולכים ומשחקים למוחשיות, כמו בעולם שלעתים קרובות כל כך מכחיש את מציאות המוות ואת המציאות שאנו מוקפים בה ושמספר המתים עולה על מספרנו. כאן יש דרך שובבה מאוד להכיר בכך ולהכיר בכך, ושהרי תמיד, בכל פעם שאנחנו משחקים, בכל פעם שאנחנו חיים, אנחנו חיים גם במובן המילולי וגם במובן המטפורי על הזיכרון והעצמות של המתים.”

“אולי הארי פוטר אמיתי ואתה לא.”

“דמיין אחרים באופן מורכב”

“אני מנסה למצוא דרכים לחיות ביושר ובתקווה בעולם מבלי להתעלם או להכחיש את האדישות הקרה והכואבת של היקום כלפינו.”

“אני בטוח שאם תסתכל על המתבגר הממוצע ועל המבוגר הממוצע, המתבגר הממוצע קרא יותר ספרים בשנה האחרונה מאשר המבוגר הממוצע. עכשיו, כמובן, המבוגר יהיה כולו כזה, "אני עסוק, יש לי עבודה, יש לי דברים לעשות." WHATEVER! תקרא! כלומר, אתה צופה ב-CSI: מיאמי. למה שתצפה ב-CSI: מיאמי, כשאתה יכול לקרוא את CSI: מיאמי, הרומן?”

“לפעמים אנשים לא מבינים את ההבטחות שהם מבטיחים כשהם מבטיחים אותן, אמרתי. אייזק ירה בי מבט. נכון, כמובן. אבל אתה מקיים את ההבטחה בכל זאת. זה מה שאהבה היא. אהבה היא לקיים את ההבטחה בכל זאת. אתה לא מאמין באהבה אמיתית?”

“לעולם איננו צריכים להיות בלי תקווה, כי לעולם איננו יכולים להיות שבורים באופן בלתי ניתן לתיקון.”

“אין לנו מחסור במטפורות, זה מה שאני מתכוון. אבל צריך להיזהר איזו מטפורה בוחרים, כי זה חשוב.”

“הוא באמת היה יפה. אני יודע שבנים לא אמורים להיות כאלה. אבל הוא היה.”

“שום דבר אף פעם לא קורה כמו שאתה מדמיין שהוא יקרה… אבל מצד שני, אם אתה לא מדמיין, שום דבר אף פעם לא קורה בכלל. הדמיון אינו מושלם. אי אפשר להיכנס עד הסוף לתוך מישהו אחר… אבל לדמיין להיות מישהו אחר, או את העולם להיות משהו אחר, זו הדרך היחידה פנימה. זו המכונה שהורגת את הפשיסטים”