גלוריה סטינם

“בזמנה של תנועת הנשים והעבדות היו נשים לבנות רבות וגברים ושחורות מסוימים שהציגו את טענותיהם למען ההיררכיה הישנה והאשימו את ההצבעה הכללית של מבוגרים, לעיתים קרובות על בסיס דתי.”

“אני יכולה לצאת בדרך – כי אני יכולה לחזור הביתה. אני חוזרת הביתה – כי אני חופשית לעזוב. כל דרך של היות מחזקת יותר כאשר היא נוכחת לצד האחרת. השיוויון בין הקמת מחנה ולכתוב אחרי העונות הוא הן עתיק והן חדש. כל אחד מאיתנו צריך את השניהם.”

“כששואלים אותי מדוע אני עדיין מחזיקה תקווה ואנרגיה אחרי כל השנים האלה, אני תמיד אומרת: "כי אני מסערת.”

“אין פלא שמנהיגים דתיים גברים תמיד אומרים שהאדם נולד בחטא — כי נולדנו ליצורים נשיים. רק בכפייה לשלוט בחוקי הפטריארכיה אנו יכולים להיוולד מחדש דרך הגברים. אין פלא שכהנים ומיניסטרים בתלבושות נשים זורקים על ראשינו נוזל דמי לידה מזויף, נותנים לנו שמות חדשים ומבטיחים לנו לידה מחדש לחיים נצחיים.”

“אישה משוחררת היא זו שיש לה יחסי מין לפני הנישואין ועבודה לאחריהם.”

“איש מבוגר שמגדיר עצמו כמנהיג קבוצת "התשמורת של ישו" אומר כי התנ"ך אוסר הפלות בפסוק "לא תרצח". אך כאן, באזור הביבלי, אנשים ממש יודעים את התנ"ך, ואישה מבוגרת מצטטת את פרק שמות כ"א, פסוקים כ"ב–כ"ג, שבו נאמר כי אם גבר גורם להפלה אצל אישה הרה, עליו לשלם קנס אך לא יתבע כרצח – אלא אם האישה עצמה נהרגה. כך התנ"ך מבהיר: חיים תלויים אינם זהים לחיים עצמאיים.”

“אחת הדברים הכי עצובים שאני שומעת כשאני מסיירה היא: "אני לא יודעת מספיק כדי להיות פמיניסטית". או אפילו: "אני לא חכמה מספיק כדי להיות פמיניסטית". זה שובר לי את הלב.”

“כשחברתי החדשה עומדת לעזוב, היא מצווה עליי לצפות מהחלון הגדול אל הפארקינג. ראית? האופנוע הפורפורי שם—זה הגדול והמפנק? זה שלי. פעם רכבתי מאחורי בעלי, ולא נהגתי לבד בדרך. אחר כך, כשילדינו גדלו, הורדתי רגל. זה היה קשה, אבל בסוף הפכנו לשותפים. עכשיו הוא אומר שהוא אוהב כך יותר. אין לו צורך לדאוג שהאופנוע יתקלקל או שהוא יסבול התקף לב ויגרום לנו שניהם להסתבך. אפילו כתבתי 'גברת' על הלוחית שלי—and ראית את פני הנכדים שלי כשסבתא מגיעה על האופנוע הפורפורי שלה! לבדי מחדש, אני צופה בשוניות החול והסלעים המושחתים של הבדלנדס, הנמשכים למילים. הלכתי שם פעם, ואני יודעת שקרוב, החול החסר מגלה שכבות של ורוד בהיר, חום בהיר וכתום חם, והסלעים מתבררים כבעלי פתחים”

“הייתי תמיד רוצה להעמיד לוח על הכביש לכיוון ייל עם הכיתוב: 'הזהר: פירוק מבני קדום מתקרב'.”

“זמן לעזוב כבר. יש שם מחוץ לכותלי ביתי כל כך הרבה לדבר, לשמוע ולעשות. אני יכולה לצאת לדרך, כי אני יכולה לחזור הביתה. אני חוזרת הביתה, כי אני חופשית לעזוב.”

“אני עדיין לא הבינה את חומרת שינוי דעתי, ורק מאוחר יותר זיהיתי זאת בכתבה "הפגנה", מאת העיתונאי הפולני רישארד קפוצ'ינסקי, שמתאר את הרגע שבו אדם שולח ידיו אל קצה ההמון ומסתכל אל משטרה בעוינות — ורגע שבו המשטרה מרגישה באותו רגע את סירובו להכיר בעיניו כמגדיר — כאותו רגע בלתי נראה בו נולד מרד. "כל ספרים על כל המהפכות מתחילים בפרק המתאר את התפוררות השלטון או את הסבל והמצוקה של העם", כותב קפוצ'ינסקי. "אלה צריכים להתחיל בפרק פסיכולוגי — פרק המציג כיצד אדם מוכו, מוטרד, מסתכל פתאום ומתנתק מהמטרד, מפסיק להיראות מודאג. תהליך זה, לעיתים מושלם ברגע אחד, כמו זעזוע, דורש תיאור. האדם מתנתק מהמטרד ומרגיש חופשי. ללא זה — לא יהיה מהפ”

“הדבר הכי פוגעני אינו מה שבא מהאויבים שלנו, אלא מה שבא מהחברים שלנו.”

“אני יכולה לצאת בדרך – ואני יכולה לחזור הביתה. אני חוזרת הביתה – כי אני חופשית לעזוב. כל דרך של היות מוערכת יותר בנוכחות האחרת. האיזון בין הקמת מחנה ולכתוב אחרי העונות הוא הן עתיק והן חדש. כל אחד מאיתנו צריך את השניים.”

“אבא איגן ממשיך לכתוב על כל דבר, החל מהצדקנות של המלחמות הנוכחיות ועד העבר והעתיד של המיסטיקה הקתולית. ב"קתוליק ריפורטר" הוא פורסם מאמר בשם "צניעות, צלב עתיק ומתוסכל על גבי גבם של הכהנים", ובו הוא מסביר כי היא החלה רק בשנת 1139, כאשר הכנסייה לא רצתה עוד להיות אחראית כלכלית לילדי הכהנים.”

“אני מאמינה שיש יותר עצמאיים מאשר רפובליקנים או דמוקרטים, ובעוד שזהו הבחירה שיש לנו בפריט הבחירות של המפלגות.”

“אנשים מתחילים לדבר על פוסט-רציזם, פוסט-נשיונליזם. מה זה אומר? ברור שאנחנו עוד לא פוסט לאחד מהם. תאמרו פוסט-דמוקרטיה? ברור שאנחנו עוד לא הגענו לדמוקרטיה אמיתית.”

“כל מה שפונה כל אישה בפנייה - רק היא יודעת את אתגריה הגדול ביותר.”

“הדבר בגילוי הגיל הוא שמעט-מעט כל אוהבים עבריים, אם היו באמת חברים, הופכים למשפחה. זה מעולה. האמונות הקשות של קנאה והספקות נעלמות. יש לך את מה ששתיתם. אתה יודע שאתה תעזור זה לזה בזמנים של קושי, ללא תנאי.”

“אכן, המילה "קאוקוס" (caucus), שמקורה בשפות האלגונקין, התארתה טוב יותר את מעגלי הדיון השכבותיים והמטרה להסכמה שהיו במרכז השלטון.”

“השליטה של כל מוסד ממשלתי חייבת להיסוג עד עור אזרחיו”