“במשנות השבעים, בעודי מחקירה בספריית הקונגרס, מצאתי היסטוריה מעורפלת של אדריכלות דתית שהניחה כעובדה מובנת מאליה: תכנון המסורתי של רוב מבני העבודה הפטריארכליים מזכיר את גוף האישה. כך, ישנם כניסה חיצונית וכניסה פנימית, שפתיים גדולות ושפתיים קטנות; מסדרון מרכזי דמוי צוואר הרחם הנושא אל המזבח; מבנים עגולים דמויי יונים בצדדים; ובמרכז הקדוש, המזבח או הרחם, שם מתרחש הנס – שם הגברים "ולדים". אף על פי שהשוואה זו הייתה חדשה לי, היא פגעה בי כמו אבן יורדת בור. כמובן, חשבתי. הטקס המרכזי של הדתות הפטריארכליות הוא זה שבו הגברים לוקחים על עצמם את כוח ה"יוני" של יצירה על ידי "לידתם" סמלית. לא מפתיע שמנהיגים דתיים גברים אומרים לעיתים קרובות שהאדם נולד בחטא – כי נולדו ליצורים נש”