פרידריך ניטשה

“היום כמו תמיד, בני האדם מתחלקים לשתי קבוצות: עבדים ובני חורין. מי שאין לו שני שלישים מיממתו לעצמו, הוא עבד, יהיה אשר יהיה: מדינאי, איש עסקים, פקיד או מלומד.”

“בסופו של דבר אדם אוהב את תשוקותיו, לא את הדבר הנחשק.”

“יש עדיין להיות כאוס בתוכך כדי להיות מסוגל ללדת כוכב רוקד”

“עד כה הותר לנו לבקש את היופי רק בטוב המוסרי — עובדה המסבירה די הצורך מדוע מצאנו ממנו כה מעט ומדוע היינו מוכרחים לחפש אחר יפויות דמיוניות חסרות שדרה! — כשם שבוודאות נהנים הרשעים ממאה סוגי אושר שאין לצדיקים שמץ של מושג עליהם, כך גם יש ברשותם מאה סוגי יופי: ורבים מהם עדיין לא נתגלו.”

“אולי אני יודע הכי טוב מדוע דווקא האדם לבדו צוחק; הוא לבדו סובל כה עמוק, עד שהיה מוכרח להמציא את הצחוק.”

“האופי נקבע יותר על ידי היעדרם של חוויות מסוימות מאשר על ידי אלה שאדם חווה”

“אושר: היכולת לשכוח או, לבטא זאת באופן מלומד יותר.”

“אצל יחידים, השיגעון נדיר; אך בקבוצות, במפלגות, באומות ובתקופות, הוא הכלל.”

“כאילו תפוח עגול הציג את עצמו אל ידי, תפוח בשל, זהוב, בעל קליפה רכה, קרירה וקטיפתית — כך הציג את עצמו העולם אליי — כאילו עץ הנהן אליי, עץ רחב-ענפים ובעל רצון עז, כפוף למנוחה וכהדום לרגלי-הדרך העייפים: כך עמד העולם על ראשי — כאילו ידיים עדינות הביאו לי תיבה — תיבה פתוחה לעונגם של עיניים צנועות, מעריצות: כך הציג את עצמו העולם לפניי היום — לא חידתי עד כדי להבריח את האהבה האנושית, לא מפורש עד כדי להרדים את החוכמה האנושית — דבר טוב, אנושי, היה העולם בעיניי היום, העולם הזה שעליו נאמרות כה רבות רעות!”

“ישנם אנשים נוראים אשר, במקום לפתור בעיה, מסבכים אותה ומקשים עוד יותר על כל מי שרוצה להתמודד עמה. מי שאינו יודע כיצד לפגוע במסמר בדיוק בראשו, יש לבקש ממנו שלא לפגוע בו כלל.”

“אוצרנו טמון בכוורת הידע שלנו. אנו מצויים דרך קבע בדרכנו לשם, בהיותנו מטבענו חרקים מכונפים ואוספי דבש של הנפש.”

“מי שאינם יכולים להבין כיצד להקפיא את מחשבותיהם לא צריכים להיכנס לחום הוויכוח”

“כך דיברתי, בשקט הולך וגובר; כי פחדתי ממחשבותיי שלי ומן המחשבות שמאחורי מחשבותיי.”

“עמדות קיצוניות אינן מוחלפות בעמדות מתונות, אלא בעמדות קיצוניות מנוגדות”

“הם כה קרים, המלומדים הללו! מי יכה ברק במזונם, כדי שפיהם ילמד כיצד לאכול אש!”

“עלינו להתמודד עם גורלנו באומץ”

“הנצרות נתנה לארוס לשתות רעל; הוא אמנם לא מת ממנו, אך הידרדר לידי חטא.”

“בסופו של דבר הדברים חייבים להיות כפי שהם ותמיד היו — הדברים הגדולים נשארים לגדולים, התהומות לעמוקים, העדינויות וההתרגשויות למעודנים, ובקיצור, כל דבר נדיר לנדירים.”

“אלוהים מת. אלוהים נשאר מת. ואנחנו הרגנו אותו. אך צלו עדיין מאפיל. כיצד ננחם את עצמנו, רוצחיהם של כל הרוצחים? מה שהיה הקדוש והאדיר מכול מכל מה שהעולם החזיק עד כה דימם למוות תחת סכינינו; מי ימחה את הדם הזה מעלינו? איזה מים יש לנו כדי לטהר את עצמנו?”

“אנו סובלים ממחלת המילים, ואין לנו אמון בשום רגש שאינו מוטבע במילה המיוחדת לו.”