דאגלד אדמס

“מה קורה?" שאל פורד. "לא יודע," אמר מרווין, "לא הייתי שם מעולם.”

“שמעי, אתם כל כך לא-טרנדים עד שפלא שמאחורי לא נופלים.”

“אני אוהב את תאריכי הסיום. אני אוהב את הצליל החולף שלהם כשהם עוברים.”

“על מנת לעוף, די בכך שלא תפסיק את האדמה.”

“הוא תמך ותפלל שלא יהיה חיים אחרי המוות, אך לאחר מכן הבין שיש בו סתירה, ולכן רק תמך שלא יהיה חיים אחרי המוות.”

“אני חושב שהמדיה הדיגיטליות מעניינות מספיק בעצמן כדי שיהיה להן ערך ליצור דברים חדשותיים בהן.”

“הספינות תלוו בשמים בדיוק כפי שבניינים לא תלויים.”

“אכן. אלה היו המילים שהפכו אותי ליחידן שהאני כיום. היה זה פתאומי. ראיתי אותן, וידעתי מה עלי לעשות. העיתון כתב: "החזק את העץ קרוב למרכזו. רטיב את הקצה הצרוך בפה. הכנס אתו לתוך הפער בין השיניים, הקצה החרוטי לצד הגומא. השתמש בתנועה קלה חוצה-כיוונים." "לדעתי," אמר וונקו הרציונלי, "כל תרבות שפירשה עד כדי כך את ראשה עד שצריכה לכלול פקודות מפורטות לשימוש בתוך ערימת עץ שיניים, כבר לא הייתה תרבות בה יכולתי לחיות ולשמור על סניותי.”

“אז, זה מגיע מדמוקרטיה עתיקה מאוד, כמובן... אתה אומר, זה מגיע ממערכת של זוחלים? לא, אמר פורד, שבעתה היה מעט יותר רציונלי וברור יותר ממה שהיה, לאחר שהצליח לבלוע את הקפה בכוח. לא כל כך פשוט. לא כל כך פשוט בכלל. על כוכב הלכת שלהם, האנשים הם אנשים. המנהיגים הם זוחלים. האנשים שונאים את הזוחלים, והזוחלים משליטים עליהם. חריג, אמר ארתר, חשבתי שאתה אמרת שזה דמוקרטיה. אמרתי, אמר פורד. זה דמוקרטיה. אז, אמר ארתר, תקווה שלא נשמע כמי שמתעקש על דברים פשוטים, למה האנשים לא מסלקים את הזוחלים? זה פשוט לא עולה על דעתם, אמר פורד. להם יש את ההצבעה, אז הם מניחים שהמשטר שהם בחרו בו דומה יותר או פחות למה שהם רוצים. אתה אומר שהם באמת בוחרים בזוחלים? אכן, אמר פורד עם תנועת כתפיים”

“לאחר חמש שניות נשמע קלקול, והכל-היקום היה בתיבה עמו.”

“אכן, לא ניתן יותר להאמין במה שאנשים מספרים לך באינטרנט מאשר בהאמין במה שאנשים מספרים לך באמצעות מגלופונים, כרטיסי דואר או במלוניות. ההבחנה בין מי ניתן להאמין ולמה הסיבה לכך, היא למעשה מה שמגדיר את חלק גדול מאוד מהמוח שלנו, אשר התפתח כדי לעשות זאת.”

“העולם בסדר. לא צריך להציל אותו – הוא גדול מספיק כדי להדאיג את עצמו. מה שצריך לדאוג לו, זה אם העולם בו אנו חיים יוכל להחזיק בנו בו. זה מה שצריך לחשוב עליו.”

“אתה חי ומקבל שיעורים. בכל מקרה, אתה חי.”

“אני אוהב שיש לי דד-ליין, אני אוהב את הרחש שהוא משמיע כשהוא חולף על פני.”

“הזמן הוא המקום (אם אפשר להתבטא בצורה כזו) הגרוע ביותר ללכת לאיבוד בו...”

“זה לוקח הרבה מאוד זמן כדי לא לכתוב ספר.”

“בני אדם, שכמעט מיוחדים בזה שיש להם את היכולת ללמוד מנסיון של אחרים, יוצאי דופן גם בחוסר הרצון הבולט שלהם לעשות כך.”

“חווית למידה היא מאחד הדברים האלה שאומרים, 'אתה יודע מה עשית כרגע? אל תעשה את זה.'”

“אתה חי ולומד. בכל מקרה, אתה חי.”

“חנון הוא משהו שמשתמש בטלפון כדי לדבר עם אנשים אחרים על טלפונים.”