“אני מניח שאני פשוט רגיל מדי לשבת בחדר קטן ולגרום למילים לעשות כמה דברים. אני רואה די והותר מן האנושות במסלולי המרוצים, בסופרמרקטים, בתחנות הדלק, בכבישים המהירים, בבתי הקפה, וכו'. אי אפשר לעזור לזה. אבל אני מרגיש כאילו אני בועט לעצמי בתחת כשאני הולך למפגשים, אפילו אם המשקאות חינם. זה אף פעם לא עובד בשבילי. יש לי די חימר לשחק איתו. אנשים מרוקנים אותי. אני צריך להתרחק כדי להתמלא מחדש. מה שהכי טוב בשבילי הוא לשבת כאן, רכון, לעשן בידי ולצפות במסך הזה מהבהב את המילים. לעיתים רחוקות אתה פוגש אדם נדיר או מעניין. זה יותר ממכעיס, זו פשוט הלם מתמשך ומזוין. זה הופך אותי לקוטר ארור. כל אחד יכול להיות קוטר ארור, ורובם כאלה. עזרה!”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←