צ'וי בל ק'

“זה כאשר אנו חושבים שאנו יכולים לנהוג כמו אלוהים, שכל הכבוד אובד, ואני חושבת שזהו מפלת השלום. אנו משקרים אם אנו אומרים שאיננו רואים צבע ותרבות ושוני. אנו מרמים את עצמנו וגוזלים מעצמנו כאשר אנו אומרים שכולנו אותו הדבר. אין עלינו לרצות להיות זהים לאחרים, ואין עלינו לרצות שאחרים יהיו זהים לנו. אדרבה, עלינו להתפאר ולזהור בכל שונויותינו, ולהפגין אותן בפאר לעיני כול! לעולם אין אנו זקוקים להתאמה! אין אנו צריכים להתאים את עצמנו! מה שאנו צריכים הוא להתפרץ אל כל הצבעים היפים הללו!”

“יש יהלומים כחולים שנולדים לעולם וניתנים לאלה שרק רוצים גבישי זכוכית. יש ורדים כחולים שנולדים לעולם אך ניתנים לאלה שרק רוצים חינניות. יהלום כחול, אל תבכה כי הם רוצים גבישי זכוכית. ורד כחול, אל תדמם כי הם רואים רק את החינניות. נוצרתם בחדר השינה של האלים, הוגיתם בגן הנצח!”

“לכל דבר במסע החיים הזה שאנו מצויים בו יש כנף ימין וכנף שמאל: לכנף האהבה יש כעס; לכנף הגורל יש פחד; לכנף הכאב יש ריפוי; לכנף הפגיעה יש סליחה; לכנף הגאווה יש ענווה; לכנף הנתינה יש קבלה; לכנף הדמעות יש שמחה; לכנף הדחייה יש קבלה; לכנף השיפוט יש חסד; לכנף הכבוד יש בושה; לכנף השחרור יש כנף האחיזה. אנו יכולים לעוף רק עם שתי כנפיים, ושתי כנפיים יכולות להישאר באוויר רק אם יש איזון. שתי כנפיים יפות הן שלמות. יש דור של אנשים שמאדיר שלמות כהתקיימות של רק אחת מן הכנפיים האלה בכל פעם. אבל אני רואה שציפור עם כנף אחת היא פגומה. מלאך עם כנף אחת הוא פגום. פרפר עם כנף אחת הוא מת. לכן דור האנשים הזה שואף תמיד לקטוע את הכנף האחרת בתקווה לגלם את אידיאל השלמות שלהם, ובכך יצר גזע נכה.”

“אם תמצאי גבר שסומך עלייך, שאינו מפחד, שרואה אותך כפי שאת, ואם זה מרגיש כאילו הוא מכיר אותך כפי שאת פשוט, וחושב שכל זה יפהפה; דעי שמצאת דבר נדיר.”

“יש קשר בין קשרי העין שאנו יוצרים לבין התפיסות שאנו יוצרים בראשנו, קשר בין צליל קולו של הזולת לבין הרגשות שאנו חשים בלבנו, קשר בין תנועותינו במרחב סביבנו לבין המשיכות המגנטיות שאנו יכולים ליצור בין אחרים לבינינו. כל הדברים האלה (ועוד) מרכיבים את הקסם של כל יום רגיל, ואם נוכל לחיות בתוך הקסם הזה, לחוש בו ולשכון בו, נגלה שאנו חיים עם קסם בכל יום. אלה הם החללים הלבנים בחיים, הרווחים שבין השורות הכתובות, הסדקים שדרכם מסתנן אור השמש. יש מאיתנו השוחים בשפע הגולש מכוס היין של החיים, אנו עומדים וממצמצים בעינינו באור השמש המגיע למקומות בלתי נראים, אנו יודעים היכן למצוא את החללים הלבנים, אנו חיים בקסם.”

“אם באנו מן המים, אני מסיקה שבאנו מסוגים שונים שלהם. אפגוש אדם ובעיניו אראה אוקיינוס, עמוק ולעולם לא נגמר; ואז אפגוש אדם אחר ואחוש כאילו נכנסתי לשלולית רדודה ברחוב, אין בה דבר. או אולי חלק מאיתנו באו מן המים, וחלק מאיתנו באו ממקום אחר; ואז הכול הוא עניין של מציאת אלה שהם כמונו.”

“עלינו לוודא שבשאיפתנו לאושר ולחיוביות, לא נאבד גם את יכולתנו לחוות את הצד האחר של החיים. תחושות של צער וכבוד למי שהלכו לעולמם הן מחשבות מכובדות שיש לחשוב ורגשות מכובדים שיש לחוש. בחיפוש אחר האושר, אסור לנו לפחד מן הצער עד כדי כך שנאבד את היכולת להתמודד עמו כראוי. יש דרך בריאה להתמודד גם עם צער וגם עם שמחה; את שניהם צריך להביט ישר בפנים, בעיניים.”

“בעבר, כשהלכתי דרך החיים, האמנתי בלב שלם במושג של "התמזגות" (הייתי משוכנעת לגמרי שאני, כאדם, מסוגלת לחלוטין להתמזג בהתאם לידידות, כדי לתת כבוד לשוני בין אנשים וכדי שאחרים ירגישו שאני מכבדת אותם). אולם, למדתי בתקופה זו של חיי, שגישה כזו טובה רק לזמן מה, אבל אז אכן מגיע רגע שבו עלייך לראות ולהגדיר את עצמך; וגם לראות ולהגדיר אחרים! עלייך להיות מסוגלת להגדיר את עצמך כמי ששמחה מזה וכמי שלא אוהבת את זה; ואז, כשאת פוגשת אנשים, להבחין אם אותם דברים הם הדברים שמשמחים אותם ואם אותם דברים הם הדברים שהם לא אוהבים, כי בשלב מסוים זה נעשה מועיל לך, לא לבזבז זמן על התמזגות בשם המעלה אלא דווקא נעשה מועיל לך, לראות את עצמך ולנוע בכיוון שעושה אותך שמחה, תוך שאת לוקחת איתך אנשים שכבר הולכים באותו כיוון ושגם הם לא אוהבים את הדברים שאת לא אוהבת. בסופו של דבר, יש את הדרכים האלה בחיים, ועלייך לבחור באחת מהן, אי אפשר ללכת בכולן.”

“כולנו שווים בעובדה שכולנו שונים. כולנו זהים בעובדה שלעולם לא נהיה זהים. אנחנו מאוחדים על ידי המציאות שכל הצבעים וכל התרבויות הם מובחנים וייחודיים. אנחנו הרמוניים במציאות שכולנו מוחזקים אל כדור הארץ הזה על ידי אותה כבידה. אנחנו לא חולקים דם, אבל אנחנו חולקים את האוויר שמחזיק אותנו בחיים. לא אעיוור את עצמי ואומר שאחי השחור אינו שונה ממני. לא אעיוור את עצמי ואומר שאחותי החומה אינה שונה ממני. אבל אחי השחור הוא הוא, כשם שאני אני. אבל אחותי החומה היא היא, כשם שאני אני.”

“האמונה היא חלק ממהות האדם. אמונה היא פשוט אמונה. הדתות הן שמפלגות את האנושות, הדת היא המפריד הגדול. אם אנשים יורידו את כיסויי העיניים ויבינו שאמונה היא אמונה כשלעצמה, ושהיא שייכת לכל אחד ואחת מאיתנו, אז המחיצות הדתיות יאבדו כל משמעות. כולנו נראה שאנחנו מאוחדים סביב עצם האמונה. יש רק אמונה אחת, וקוראים לה אמונה. אף אחד לא צריך להוכיח לאחר שמה שהוא מאמין בו באמת קיים, כי גם אם זה לא קיים פיזית, האמונה שלו היא ההוכחה לכך שמשהו שם נמצא – וזה לב העניין. לכן אין לי צורך להוכיח לאיש אם מה שאני מאמין בו קיים או לא; אין פה שום תחרות. האמונה שלי חיה בתוך העובדה שאני מאמין; עצם האמונה היא הנשימה של האמונה שלי.”

“אתה עומד לפגוש הרבה אנשים בעלי אישיות שתלטנית: הרועשים, הדוחים, אלה שבקולניות תובעים לעצמם את חלקם בשטח שלך ובכל מקום אחר שהם דורכים בו. זהו הדפוס של טורף. טורפים טורפים את הרוך, את השלום, את הרוגע, את המתיקות ואת כל החיוביות שהם מריחים כחולשה. כל דבר שמח ושרוי בשלום הם טועים לחשוב שהוא חולשה. לא תפקידך לשנות את האנשים האלה, אבל תפקידך להראות להם שהשלום והרוך שלך אינם שקולים לחולשה. תמיד נראיתי שברירית ועדינה, אבל העניין הוא שאינני שברירית ואינני עדינה. אני עדינה מאוד, אבל אני יכולה להראות לך שגם לעדין יש רעל. אני משווה את עצמי למשי. אנשים טועים לחשוב שמשי הוא חלש, אבל ממחטת משי יכולה להגן על מי שלובש אותה מפני יריית אקדח. יש הרבה אנשים שירצו להתחבר אליך אם אתה מתאים לתיאור של מה שהם חושבים שהוא חלש; טורפים רוצים שיהיו להם חברים שהם יכולים לשלוט בהם, כי זה גורם להם להרגיש חזקים וחשובים. האמת היא שלטורפים אין כוח ואין אומץ. אתה הוא החזק, ואתה הוא האמיץ. איבדתי חברים רבים בגלל העובדה שכאשר הם מנסים לקרוע אותי, הם לא מצליחים. הם מאשימים אותי בהטעיה; אינני מטעה, אני פשוט עשויה ממשי. הם אלה הטיפשים שלוקחים בטעות רוך והגינות כחולשה. יש הרבה יותר טורפים בעולם הזה, ולכן אני רוצה שתהיה עשוי ממשי. אתה משי.”

“אם עליי להתאהב, אתאהב. ואם כתוצאה מכך אראה כטיפשה, מאוכזבת ובעלת שיקול דעת לקוי, אראה כך. ואהיה ארורה אם אכפת לי מה יחשבו אנשים אחרים. כי אני מעדיפה שיחשבו עליי כעל כל הדברים האלה, מאשר לא לאהוב. אם באהבה אני הופכת לאישה העירומה על הסוס, ארכב על הסוס הזה בראש מורם. זהו רוחי. אני בלתי שבירה.”

“הדברים הפשוטים נמצאים בתוך האוקיינוס. אנשים חושבים שהם על שפת הים, כמו צדפים. אבל צדפים הם רק אשליה של הדברים שחיו בהם פעם, שנמצאים עמוק בים! אלו דברים מתים, ודברים מתים הם לא פשוטים. דברים חיים הם הפשוטים, דברים כמו אהבה. אנשים חושבים שאהבה היא לא פשוטה, אבל זה כי הם תקועים על החוף; אבל כשאת בת ים, כשיש לך זימים, כשאת חייבת להיות באוקיינוס – אהבה היא פשוטה. זה פשוט להיות לצד מישהו ולהישאר שם. ולחלוק את הנשמות שלכם. מה שטבעי לבת ים לא טבעי לאדם. אבל אני רוצה שכולם יהיו בנות ים. ואם הם לא יכולים, לפחות שידעו איך זה מרגיש. אנחנו חיים עם הדברים שחיים.”

“אם אף אחד בעולם לא היה חושב שאני אדם טוב; לא היה אכפת לי! אני מודעת לעובדה שהטוב אינו מתממש בשל דעת הקהל! הטוב, למעשה, הוא מצב של הלב, והלב הוא דבר שנראה רק בעיני מי שיש להם עיניים טובות מספיק כדי לראות אותו. למעשה, אני מתעניינת יותר בלהיות טובה; מאשר בשמירה על מראית העין של הטוב.”

“יש מאיתנו שהם קרם ברולה, למרבה הצער בנוכחותם של מי שהיו מעדיפים נקניקיות בלחמנייה מטוגנת. אנחנו יכולים לנסות להתדרדר לנקניקיות בלחמנייה מטוגנת כדי לשמח אותם, או שאנחנו יכולים פשוט לקבל את העובדה שנוצרנו בשביל פריז!”

“יש לך מעיל עור? אחד לילד בן עשר? שאלתי את האיש שמכר מעילי עור וכפפות בקובנט גארדן, לונדון. "כן, יש לי אחד ממש כאן!" והאיש שלף מעיל עור משובח שנראה מעוצב ומותאם לילד צעיר. "אני קונה את זה לבן שלי," אמרתי לו. "אני אוהבת את המעיל הזה, הוא מושלם, אני חושבת שאחזור לקחת אותו מחר, בכל זאת! אני אחזור מחר, בסדר?" ואז האיש הרים את זרועותיו מעל ראשו, ואמר בחיוך גדול על פניו: "יש לך רק חיים אחד לחיות! מה ההבדל אם תעשה משהו היום, או אם תעשה אותו מחר?" חשבתי על דבריו של האיש. וקניתי את המעיל. הוא צדק, באמת אין הבדל בין לעשות משהו היום לבין לעשות אותו מחר, כשיש לך רק חיים אחד לחיות! אחרי הכול, מחר אולי לעולם לא יבוא! כל מה שבאמת יש לך הוא היום!”

“אם סינדרלה הייתה זוכה להארה אחת זוהרת יחידה (במקום לפיה טובה), היא הייתה מבינה: "זהו ביתו של אבי. זהו האחוזה של אבי. אני היורשת החוקית של כל מה שיש כאן!" ואז היא הייתה אומרת: "צאו מהנכס שלי, אל תיקחו איתכם דבר, ואל תראו לי את פניכם שוב לעולם! מכשפות מכוערות, מרירות, חסרות ביטחון וקנאיות שכמותכן!" ואני בטוחה שהיא הייתה מאושרת יותר, מוקדם יותר!”

“אני מציעה שאנשים ילכו יחפים תחת הירח, כפי שאני עשיתי היום. יש את הקול של אמא ואבא ודודה ואחות גדולה ודוד ובן דוד מעצבן באוזן שלך שאומר "הרגליים שלך יתלכלכו ואתה תהפוך לעטלף", ולכן ההתרסה שבמעשה הפשוט של לחלוץ את הנעליים שלך ולעמוד שם תחת אותו ירח— היא אסטרונומית. התרסה מוארת-ירח של רגליים מלוכלכות שתגרום לך לחייך.”

“לא, זה אינו תחילתו של פרק חדש בחיי; זהו תחילתו של ספר חדש! הספר הראשון ההוא כבר סגור, הסתיים, ונזרק אל הים; הספר החדש הזה זה עתה נפתח, זה עתה החל! תראו, זהו העמוד הראשון! והוא יפהפה!”

“איזה חבל היה אם אחרי המוות, מישהו שחי לפי דתו יגלה שאין שום שמיים ולא גיהנום, ושכל הנשמות פשוט חוזרות למקומות שממנו באו, סוף סוף משוחררות מהמפלצות שתלו על גבם בעולם הזה! וגם חבל אם אחרי המוות, מישהו שחי בלי לחשוב על נשמתו יגלה שיש נשמות שמגיעות למקומות נפלאים ויש כאלה שמגיעות למקומות נוראים! אבל חבל על כל אחד לחיות כאן על הארץ בחיים מלאי פחד, בלי חופש ושמחה, חסרי משמעות וריק, רק בגלל האפשרות של שמיים וגיהנום או בגלל שאין להם בכלל! אז מה שבאמת נכון זה שאנחנו עם עצמות ובשר, וצריך לחיות את החיים כאן, בצורה שיוצרת שמיים על הארץ ומרחיקה את הגיהנום.”