“הבל הבלים, אמר הקהלת, הבל הבלים! הכל הבל. מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש? דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת. השמש זורחת, והשמש שוקעת, ואל מקומה שואף זורח. הולך אל דרום וסובב אל צפון; סובב סובב הולך הרוח, ועל סביבותיו שב הרוח. כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא; אל המקום שהנחלים הולכים, שם הם שבים ללכת. כל הדברים יגעים; לא יוכל איש לדבר; לא תשבע עין מראות, ולא תמלא אוזן משמוע. מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שייעשה, ואין כל חדש תחת השמש. היש דבר שייאמר עליו: ראה, זה חדש? כבר היה לעולמים אשר היו לפנינו. אין זיכרון לראשונים, וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זיכרון אצל אשר יבואו אחריהם.”