אלבר קאמו

“אנו מכנים אמיתות ראשונות את אלה שאנו מגלים אחרי כל האחרות.”

“להישאר או ללכת, זה היה אותו הדבר.”

“אה, יקירי, לכל מי שהוא לבדו, בלי אלוהים ובלי אדון, משקל הימים נורא.”

“ידידות מסתיימת לעיתים קרובות באהבה, אך אהבה בידידות — לעולם לא.”

“נולדתי עני וללא דת, תחת שמיים מאושרים, כשהרגשתי הרמוניה, לא עוינות, בטבע. התחלתי לא מתוך תחושת קרע, אלא מתוך מלאות.”

“יש משהו אלוהי ביופי חסר המחשבה, ומרסו היה רגיש אליו במיוחד”

“הסתיו הוא אביב שני שבו כל עלה הוא פרח”

“העולם לעולם אינו שקט, אפילו דממתו מהדהדת לנצח באותם צלילים, ברעידות החומקות מאוזנינו. אשר לאלה שאנו תופסים, הן נושאות אלינו צלילים, לעיתים אקורד, לעולם לא מנגינה.”

“צריך להתאהב... ולו רק כדי לספק אליבי לכל הייאוש האקראי שתרגיש ממילא.”

“מהו מורד? אדם שאומר לא: אך סירובו אינו כרוך בוויתור.”

“אנו יכולים לפעול רק בזמננו, בין האנשים הסובבים אותנו. לא נהיה מסוגלים לשום דבר עד שנדע אם יש לנו הזכות להרוג את בני מיננו, או הזכות להניח להם להיהרג. מאחר שכל פעולה בת זמננו מובילה לרצח, ישיר או עקיף, איננו יכולים לפעול עד שנדע אם, ומדוע, יש לנו הזכות להרוג.”

“מן הפורום המפוזר בעצי זית אפשר היה לראות את הכפר למטה. שום קול לא עלה ממנו; קווצות עשן התרוממו באוויר הצלול. גם הים שכב דומם, כאילו עצר את נשימתו תחת המטר הבלתי פוסק של אור קר ומבהיק. מן הצ'נואה שר לבדו קריאת תרנגול רחוקה את תהילת היום השברירית. על פני השרידים, עד כמה שהעין יכלה לראות, לא היו אלא אבנים מחוררות וצמחי לענה, עצים ועמודים מושלמים בשקיפות האוויר הקריסטלי. כאילו הבוקר עמד מלכת, כאילו השמש עצרה לרגע שאין לו שיעור. באור ובדממה הללו נמסו לאט שנות הלילה והזעם. הקשבתי לקול שכמעט נשכח בתוכי, כאילו לבי חדל לפעום זה מכבר וכעת החל בעדינות לפעום שוב.”

“אני חושב שחיי הם בעלי חשיבות רבה, אבל אני גם חושב שאין להם משמעות.”

“כל הישג הוא שעבוד. הוא כופה עלינו הישג גבוה יותר.”

“אינטלקטואל? כן. ולעולם אל תכחיש זאת. אינטלקטואל הוא מי שמוחו צופה בעצמו. אני אוהב זאת, משום שאני שמח להיות שני החצאים, הצופה והנצפה. "האם אפשר לאחד אותם?" זו שאלה מעשית. עלינו לרדת לעומקה. "אני בז לאינטליגנציה" פירושו באמת: "אינני יכול לשאת את ספקותיי.”

“לא יהיה שלום מתמשך לא בלבם של יחידים ולא במנהגים החברתיים עד שהמוות ייאסר בחוק”

“כדי להבטיח את הערצתה של תיאוריה למשך זמן כלשהו, אין די באמונה, דרוש גם כוח משטרה”

“נשמתי היא משא עליי, נמאס לי ממנה. אני משתוקק להיות באותה ארץ, שבה השמש הורגת כל שאלה. אני לא שייך לכאן.”

“אבל ללב יש זיכרון משלו, ואני לא שכחתי דבר.”

“בלי עבודה, כל החיים נרקבים. אבל כשעבודה חסרת נשמה, החיים נחנקים ומתים.”