נוער

“אין לי התנגדות קפדנית למסע סביב העולם, למטרות של אמנות, לימוד ונדיבות, כדי שהאדם יתורבת ראשון, או שלא ייסע לחו״ל בתקווה למצוא משהו גדול יותר ממה שהוא יודע. מי שמטייל בשביל ההנאה, או בשביל לקבל משהו שהוא לא נושא איתו, מתרחק מעצמו, ומזדקן אפילו בצעירותו בין דברים ישנים.”

“החיפוש אחר האנשים הגדולים הוא חלום הנעורים, והעיסוק הרציני ביותר של הבגרות.”

“האנשים הדתיים היהירים שלכם היו נושאים את ראשם בגאווה אילו ראו אותי כפי שאני הלילה, והיו מטיפים על להבות ועל נקמה, קראה הנערה. הו, גברתי היקרה, מדוע אין אלה הטוענים שהם בניו של אלוהים עצמם עדינים וטובי לב אלינו, האומללים העלובים, כמוך, אשר, בהיותך בעלת נעורים ויופי וכל מה שאבד להם, יכולת להיות מעט גאה במקום כה הרבה יותר צנועה?”

“מי יכול לדעת את לב הנעורים אלא הנעורים עצמם?”

“המודעות לנעורינו האבודים, והיותה טעונה בידיעה מוקדמת של גורלנו, היא עול כבד מנשוא. אף על פי כן, המודעות לצעדו הבלתי נמנע קדימה של הזמן וההבנה של ארעיותנו הן מרכיב מרכזי באנושיותנו. המודעות לזמן משמשת דקירה מתמדת בצלענו. היא מעצבת את תחושת היותנו ומשחקת באיזוננו הנפשי.”

“היכן היא הדת האמיתית? היא במקום שבו נשים, גברים, צעירים, ילדים, זקנים, חסרי השכלה ומשכילים כולם נמשכים אליה.”

“אם יש לך כוח, למה לא תעבוד?”

“כל כך חכם וכל כך צעיר, הם אומרים, לעולם אינם מאריכים ימים”

“חוש של אחווה בקרב בני העשרים עד השלושים היה איום על החברה האזרחית – גם בזמנים הטובים ביותר.”

“אני זוכרת את פי המרושע, אני זוכרת כמה חכמה חשבתי שאני. אבל אז לא הייתי חכמה. עכשיו אני חכמה.”

“אשר טבעו שקט ושמחה, לא ירגיש כבדות בשנותיו, אך לאשר טבעו מנוגד, הן נעוריו והן זקנתו יסבלו כאב שווה.”

“השתמש בנעוריך כדי לעשות משהו מועיל או ייחודי או עליון.”

“אנחנו צעירים מדי מכדי לרצות להפסיק לחיות, כי אחרי הכול, לא היינו צריכים להפסיק משהו שאפילו עוד לא התחלנו.”

“אל תאבד את ההתלהבות של נעוריך”

“אורסינו: כי, נער, ככל שנשבח את עצמנו, דמיונותינו קלילים ובלתי יציבים יותר, כמהים יותר, מתנדנדים, אובדים ונכבשים מהר יותר, משל הנשים. ...כי הנשים הן כוורדים, שפרחם היפה, משנפתח, נובל באותה שעה ממש. ויולה: ואכן כך הן; אוי, שכך הן! למות, אפילו כשהן מגיעות לשלמות!”

“כשהנעורים שלך עומדים להיכנס לזקנה, הם לא צריכים לתהות, מה קרה? הם חייבים לומר, כל הכבוד.”

“אמנם טוענים השואפים שברגע מסוים מחזירים לעצמנו את העצמי שהיה לנו פעם, כשנכנסים לבית או לגן בו חיו בעבר ילדותו, אך אלה הם עולי רגל מסוכנים, שסוף סופם כמעט שווה כישלון כהצלחה. במקום זאת, עלינו לחפש בתוכנו את המקומות הקבועים, המתאימים לשנים שונות. וישנם עייפות גדולה שמביאה לינה טובה יכולה, עד מידה מסוימת, לעזור בכך. כי כדי להביא אותנו לרדת לתעלות העמוקות ביותר של השינה, שם לא מגיעה שום התבוננות מהלילה, לא ניחוח זיכרון שיאיר את הדיאלוג הפנימי – אם הוא עצמו לא מפסיק – העייפות שמביאה לינה תהפוך את האדמה בתוכנו, תחדור את הסלע של גופנו, ותגלה שם, שם שרירינו מתעקלות ומתפתלות בתפוצותיהן, נשמות מחדש, את הגן בו שיחקנו בילדותו. אין צורך לנדוד כדי לראות אותו שוב; עלינו לחפור פ”

“דמיון בלתי נדלה הוא מעיין הנעורים.”

“איש לא יכול להביא לך שינוי. אתה צריך לרצות להשתנות.”

“זה מה שאני חושב עכשיו: שהמצב הטבעי של הבוגר המודע הוא אושר חלקי. אני חושב גם שברגע שבו הבוגר מתאמץ להיות עדין יותר ממה שהוא, "אמץ מתמיד" (כפי שאומרים אלה שמזינים את עצמם מהמילה הזו), זה רק מגדיל את האושר החלקי הזה עד לסוף – לסוף שמגיע לנעורינו ולהתאוותינו.”