“אמנם טוענים השואפים שברגע מסוים מחזירים לעצמנו את העצמי שהיה לנו פעם, כשנכנסים לבית או לגן בו חיו בעבר ילדותו, אך אלה הם עולי רגל מסוכנים, שסוף סופם כמעט שווה כישלון כהצלחה. במקום זאת, עלינו לחפש בתוכנו את המקומות הקבועים, המתאימים לשנים שונות. וישנם עייפות גדולה שמביאה לינה טובה יכולה, עד מידה מסוימת, לעזור בכך. כי כדי להביא אותנו לרדת לתעלות העמוקות ביותר של השינה, שם לא מגיעה שום התבוננות מהלילה, לא ניחוח זיכרון שיאיר את הדיאלוג הפנימי – אם הוא עצמו לא מפסיק – העייפות שמביאה לינה תהפוך את האדמה בתוכנו, תחדור את הסלע של גופנו, ותגלה שם, שם שרירינו מתעקלות ומתפתלות בתפוצותיהן, נשמות מחדש, את הגן בו שיחקנו בילדותו. אין צורך לנדוד כדי לראות אותו שוב; עלינו לחפור פ”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←