“אדם נידון לחוות ספקות מטרידים כאשר הוא מנסה לגבש פילוסופיה בת-קיימא לחיים. כאשר אנו צעירים, העולם נראה כחלום, אין תשוקה שאי אפשר להשיג, ואין מטרה שאי אפשר להגשים. איננו מעלים בדעתנו שהעולם יקהה את שאיפותינו הלוהטות; אנו מניחים שהעולם ייכנע לרצוננו הנחוש. מזל רע, עוני, מחלה ומוות מרסקים את תקוותיו של אדם, ומעוררים אותנו אל חלקים של עצמנו ושל העולם ששללנו קודם לכן. כאשר הגורל דיבר בחריפות, תחילה אנו חשים מרוסקים, והחיים נראים כשממה קודרת. עלינו אז לבחור אם לקבל קיום רווי סבל או לאזור את האומץ והחוסן להסיט את מחשבותינו מן המרירות והחרטות, לוותר על תפיסות שווא שלפיהן אנו איכשהו מיוחדים ומוגנים מפני אימי חיים שבהם המציאות אינה מתעניינת כהוא זה בהישרדותנו.”
קילרוי ג' אולדסטאר