מלחמה

“להיות שליו אולי לא מרגש כמו להיות במלחמה, אבל זה האושר והשמחה של החיים שאתה באמת נהנה מהם.”

“איגרות הכדורגל בין מחוזותיהם של ארצות הברית מכילות את הגאון והנפילה של מלחמה, ובעת שצוות טקסס יוצא למגרש נגד מדינה זרה, זהו צבא עם דגלים.”

“הקשר בין לבוש למלחמה אינו קשה למצוא; בגדיך היפים ביותר הם אלה שאתה לובש כחיילים.”

“כדי ליצור שלום, היה חייל של שלום עם עט ולא חייל של מלחמה עם אקדח”

“הכרתי אדם שהקדיש עשרים שנה מחייו לאישה פזורת דעת, כשהוא מקריב למענה הכול, את ידידויותיו, את עבודתו, את עצם מהוגנות חייו, ואשר ערב אחד הכיר בכך שמעולם לא אהב אותה. הוא היה משועמם, זה הכול, משועמם כמו רוב האנשים. משום כך הוא רקם לעצמו יש מאין חיים מלאי סיבוכים ודרמה. משהו מוכרח לקרות, וזה מסביר את רוב המחויבויות האנושיות. משהו מוכרח לקרות, אפילו עבדות נטולת אהבה, אפילו מלחמה או מוות.”

“במלחמה, החזקים הופכים את החלשים לעבדים, ובשלום העשירים הופכים את העניים לעבדים.”

“ההיסטוריה מספרת לנו ששישה מיליון יהודים נעלמו במהלך המלחמה ההיא. אם לא היה שואה, לאן הם נעלמו? היא מנענעת את ראשה. כל זה, והעולם לא למד שום דבר. תסתכלו סביב. עדיין יש טיהור אתני. עדיין יש אפליה.”

“ובכן, כפי שהניחה האנה ארנדט במפורסם, יכול להיות ממד בנאלי לרוע. במילים אחרות, הוא לא תמיד מציג את עצמו. כלומר, לעיתים קרובות מה שאתה פוגש הוא אדם מאוד בינוני. אבל בכל זאת, אפשר לקבל מהם מין פריסון של רשעות. ואת השילוב הטוב ביותר של אלה, אני חושב, אני מתאר אותו בספר, הוא/היה הגנרל חורחה רפאל וידלה מארגנטינה, שפגשתי אותו בסוף שנות השבעים, כשהמלחמה של חוליות המוות הייתה בשיאה, ואזרחיו נעלמו מהרחוב כל הזמן. והוא היה, במובנים מסוימים, בנאלי מאוד. אני מתאר אותו כמי שנראה כמו מברשת שיניים אנושית. הוא היה מעין קצין רזה וקפדן, עם שפם מטופש, ומבט מאוד טיפשי, אבל גם ברק פנאטי מאוד. ואם אספר לך למה הוא נמצא עכשיו במעצר בית בארגנטינה, אולי תקבל תחושה של האימה שהרגשתי כששאלתי אותו שאלות על כל זה. הוא בכלא בארגנטינה על כך שמכר את ילדיהן של קורבנות האונס מבין האסירים הפרטיים, שאותם החזיק בכלא פרטי משלו. ואני לא יודע אם אי פעם פגשתי מישהו שעשה משהו כל כך נורא, בצורה כל כך מרוכזת, כמו זה.”

“אנחנו לא נוטים לכתוב על מחלה בסיפורת — לא רק ברומנים לנוער אלא בכל הרומנים האמריקאיים — משום שהיא לא מתאימה לתפיסה שלנו של האפוס הרומנטי ההרואי. יש מקום רק להקרבה, לגבורה, למלחמה, לפוליטיקה ולמאבק משפחתי.”

“אני מקווה שאני לא חלק מהרצח, חשב אנסלמו. אני חושב שבעקבות המלחמה יידרש משהו גדול ומשמעותי של תשובה על הרצח. אם לא נישאר עם דת לאחר המלחמה, אז אני חושב שיש צורך בהקמת צורה מסוימת של תשובה אזרחית, שבה כל אחד יטהר מהרצח, אחרת לא נוכל לבנות בסיס אמיתי ואנושי לחיים. הרצח הוא הכרחי, אני יודע, אך ביצועו מזיק מאוד לאדם, ואני חושב שבעקבות כל זה, לאחר שנצליח במלחמה, יידרש משהו של תשובה מסוג מסוים לטהרתנו כולם.”

“במידתי לפחות, אני חושב שהצורך המקצועי שלי בחופש הביטוי והבעת דעות מעוות את דעתי לטובת ממשלה שמבטיחה אותו בחוקתה”

“הם נפגשים, כפי שניפגש מחר, כדי לרצוח זה את זה; הם הורגים וממיטים נכות על רבבות, ואחר כך עורכים תפילות הודיה על שהרגו כל כך הרבה אנשים (הם אף מגזימים במספר), ומכריזים על ניצחון, מתוך הנחה שככל שהרגו יותר אנשים כן גדול יותר הישגם. כיצד מביט בהם אלוהים מלמעלה ושומע אותם? קרא הנסיך אנדריי בקול חד וצורם. אה, ידידי, לאחרונה נעשה לי קשה לחיות. אני רואה שהתחלתי להבין יותר מדי. ולא טוב לאדם לטעום מעץ הדעת טוב ורע.... אה, ובכן, זה לא לזמן רב! הוסיף.”

“זה, לדעתי, היה האסטרטגיה הנוראית ביותר של המוחות הגדולים של אותם ימים. הם היו אומרים לבעליהם, למעשה, "היי, כאן יש דבר מטורף שאנחנו יכולים לעשות בו, כנראה, אבל אנחנו מעולם לא נעשה אותו, כמובן, זה רק נהדר לחשוב עליו." ואז, כאילו בהרדמות, האנשים עשו את זה באמת – הורידו עבדים להילחם עד המוות בקולוסיאום, או שרפו אנשים עד מוות בשוק הציבורי על מחשבות שלא היו מקובלות במקום, או בנו מפעלים שמטרתם היחידה הייתה להרוג אנשים בכמויות תעשייתיות, או להרוס ערים שלמות, וזה לא נגמר.”

“לא משנה מה הסיבות, האירועים של שנות ה-30 השפיעו עליי מאוד – למשל מלחמת האזרחים בספרד, למרות שבקושי ידעתי קרוא וכתוב אז.”

“אנשי המוות אינם חברים לאנשי החיים, ולא נותנים להם מתנות.”

“כמו מטיפים, אני מוכרת חזון, כמו פרסומות לבושם, תשוקה או החיקוי שלה. כמו בדיחות או מלחמה, הכול תלוי בתזמון. אני מוכרת לגברים בחזרה את חשדותיהם הגרועים ביותר: שהכול למכירה,”

“זה היה הרבה יותר קל להאשים את זה בהם. היה מדכא עד עפר לחשוב שהם היו אנחנו. אם זה היה הם, אז שום דבר לא היה אשמתו של אף אחד. אם זה היה אנחנו, אז מה זה עשה ממני? אחרי הכול, אני אחד מאיתנו. אני חייב להיות. בהחלט מעולם לא חשבתי על עצמי כאחד מהם. אף אחד לעולם לא חושב על עצמו כאחד מהם. אנחנו תמיד אחד מאיתנו. הם אלה שעושים את הדברים הרעים.”

“במלחמה המודרנית... תמות ככלב, ללא סיבה טובה.”

“איך צריך שלא יתחתן האדם? "אינו יכול להתחתן," אמר בזעם. "אם הוא צריך לאבד הכל, לא יתן עצמו במצב שבו יוכל לאבד את זה. לא יתן עצמו במצב שבו יוכל לאבד. ימצא דברים שאינם ניתנים לאבד.”

“בהתחשב ברעיון ששדה הקרב הרוחני גדול לאין שיעור מן הפיזי, ייתכן שאלוהים נכון יותר לברך בסוג של אקסטזה אלוהית את מי שרואים בשטן את האויב, ולא את מי שרואים באנשים אחרים את האויבים.”