“על כוכב O לא נלחמה חמשת אלפים שנים, קראה, ועל גת'ן לא נלחמה מעולם. היא הפסיקה לקרוא, כדי לנוח את עיניה ולהתאמן בקריאה איטית. "לא נלחמה מעולם." במוחה עמדו המילים ברורות וזוהרות, מוקפות וטובעות באינסוף של אפלה רכה, של אי-אמון בלתי-סופי. מה היה עולם כזה, עולם ללא מלחמה? זה היה העולם האמיתי. שלום הוא החיים האמיתיים, החיים של עבודה ולמידה וגידול ילדים לעבודה ולמידה. מלחמה, שטורפת עבודה, למידה וילדים, היא הכחשה של המציאות. אך עםי, חשבה, יודעים רק כיצד לכחוש. נולדים בצל האפלה של כוח משועבד, ונשארים עם השלום מחוץ לעולם, אור מנחה ואיננו, שאין לנו בו חלק. כל מה שנודע לנו לעשות הוא להילחם. כל שלום שאחד מאתנו יוצר בחייו הוא רק הכחשה שהמלחמה מתמשכת, צל של הצל, אי-אמון כפול. כך, כש”
אורסולה ק. לגווין