“אמן הוא הקוסם שהוצב בין בני האדם כדי לספק—בשרירותיות—את דחפם אל חיי נצח. המקדשים נבנים ומובאים אל קרקעיתם סביבו, ברציפות ובסמיכות, מטרויה ועד שדות פלנדריה. אם יש איזשהו מובן בכל זה, הוא במה ששורד כיצירה אמנותית, כן, אפילו בחגיגת עריצים, כן, אפילו בחגיגת אפסים. מה היה כעת ממלחמת טרויה אילו הייתה חולפת על פני מגעו של האמן? אבק. מסע נשכח שהונע בידי סוחרים יוונים שחיפשו שווקים חדשים. חלוקה זעירה מחדש של סירים שבורים. אבל אנו הם העומדים מועשרים, מסיפור על גיבורים, על תפוח זהב, על סוס עץ, על פנים שהניעו אלף ספינות—ומעל הכול, על אודיסאוס, הנודד, האנושי ביותר, השלם ביותר מכל הגיבורים—בעל, אב, בן, מאהב, איכר, חייל, פציפיסט, פוליטיקאי, ממציא והרפתקן...”
טום סטופארד