חיילים משוחררים

“כשאני נשיא ארצות הברית, תהיה לנו משרד וותיקים שמתעניין יותר בחיילים משוחררים מאשר בבירוקרטים העובדים בו.”

“האם אי פעם עצרתם כדי להרהר בכמות הדם שנשפכה, בכמות הדמעות שנזלו, במידת הכאב והייסורים שנשאו, במספר הגברים והנשים האצילים שאבדו בקרב, כדי שאנו כיחידים נוכל להשמיע את קולנו בניהול ארצנו? כבדו את החיים שהוקרבו למען חירויותיכם. הצביעו.”

“אני מביטה בו בחיבה נוסטלגית שגברים, כך אומרים, חשים כלפי מלחמותיהם, כלפי חבריהם הוותיקים לנשק. אני חושבת, פעם זרקתי עליו דברים. זרקתי מאפרה מזכוכית, אחת זולה למדי שלא נשברה. זרקתי נעל (שלו) ותיק יד (שלי), אפילו בלי לסגור קודם את תיק היד, כך שהוא נשטף בגשם מתכתי של מפתחות ומטבעות קטנים. הדבר הגרוע ביותר שזרקתי היה טלוויזיה ניידת קטנה, כשאני עומדת על המיטה ומטיחה אותה בו בעזרת הקפיצים המתנודדים, אף על פי שברגע ששחררתי אותה חשבתי, אלוהים, הלוואי שיתכופף! פעם חשבתי שאני מסוגלת לרצוח אותו. היום אני חשה רק צער קל על שלא היינו תרבותיים יותר זה כלפי זה אז. ובכל זאת, זה היה מדהים, כל אותם פיצוצים, אותה פזיזות, אותו הרס בצבעי טכניקולור. מדהים ומייסר וכמעט קטלני.”

“הניקים מבין החיילים בשניקטדי, כך חשבתי, האלה החמים והחייכנים ביותר, אלה שנאצו את המלחמה ביותר, היו אלה שהלחמו באמת.”

“מינהל הוותיקים הוא שערורייה. הוא מושחת, ומה שקורה הוא בושה. ו, תאמינו לי, אם אני אנצח, אם אהיה נשיא, זה ייגמר. הוותיקים יטופלו כראוי.”