“אני מביטה בו בחיבה נוסטלגית שגברים, כך אומרים, חשים כלפי מלחמותיהם, כלפי חבריהם הוותיקים לנשק. אני חושבת, פעם זרקתי עליו דברים. זרקתי מאפרה מזכוכית, אחת זולה למדי שלא נשברה. זרקתי נעל (שלו) ותיק יד (שלי), אפילו בלי לסגור קודם את תיק היד, כך שהוא נשטף בגשם מתכתי של מפתחות ומטבעות קטנים. הדבר הגרוע ביותר שזרקתי היה טלוויזיה ניידת קטנה, כשאני עומדת על המיטה ומטיחה אותה בו בעזרת הקפיצים המתנודדים, אף על פי שברגע ששחררתי אותה חשבתי, אלוהים, הלוואי שיתכופף! פעם חשבתי שאני מסוגלת לרצוח אותו. היום אני חשה רק צער קל על שלא היינו תרבותיים יותר זה כלפי זה אז. ובכל זאת, זה היה מדהים, כל אותם פיצוצים, אותה פזיזות, אותו הרס בצבעי טכניקולור. מדהים ומייסר וכמעט קטלני.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←