זמן

“עבור אנשים רבים, ואני ביניהם, סוף העולם קורה כל הזמן! זהו סוג של קריטיות שבאופן פרדוקסלי מעניקה לנו תקווה לשינוי ולשיפור.”

“בזמן קרוב לשחר, בערב האביב, רקד לות'יין על גבעה ירוקה, ופתאום החלה לשיר. שירתה הייתה חדה, חודרת הלב, כמו שירו של החופית העולה משער הלילה ומפזרת את קולה בין הכוכבים הנופלים, רואת את השמש מאחורי חומות העולם; ושירתה של לות'יין שחררה את עול החורף, והמים הקפואים דיברו, והפרחים צצו מאדמת הקור בדרכי רגליה. אז נפרץ השתיקה על ברן, והוא קרא אליה, צועק "טינוויאל"; והארצות השיבו את השם.”

“למה נשים מבזבזות את זמנן בניסיון לשכנע את בני המשפחה והחברות חסרי הביטחון שלהן שהן יפות? הערכה עצמית אינה קרם יופי שאפשר למרוח על כולן ולראות תוצאות מיידיות. במקום זאת, שכנעי אותן שהן לא טיפשות. כל אישה אינטליגנטית יודעת שיופי חיצוני נמצא במרחק של ניתוח קטן, מתיחת פנים, פילינג כימי או דיאטה. אם זה לא מוצא חן בעינייך, תקני את זה.”

“בימי קדם אנשים לא היו רק זכר או נקבה, אלא אחד משלושה טיפוסים: זכר/זכר, זכר/נקבה, או נקבה/נקבה. במילים אחרות, כל אדם הורכב מן המרכיבים של שני אנשים. כולם היו מרוצים מן הסידור הזה ומעולם לא ממש הקדישו לו מחשבה רבה. אבל אז אלוהים לקח סכין וחתך את כולם לשניים, ישר באמצע. כך שאחר כך העולם חולק רק לזכר ולנקבה, והתוצאה היא שאנשים מבלים את זמנם בריצה לכל עבר בניסיון לאתר את החצי השני החסר שלהם.”

“אתה יודע, פעם אחת ראיתי את טייגר ליד בור המים: היו לו האשכים הכי גדולים מכל חיה, והציפורניים הכי חדות, ושתי שיני קדמיות ארוכות כמו סכינים וחדות כמו להבים. ואמרתי לו, אחי טייגר, לך לשחות, אני אשמור לך על הביצים. הוא היה כל כך גאה בביצים שלו. אז הוא נכנס לבור המים לשחות, ואני שמתי לו את הביצים שלו, והשארתי לו את ביצי העכביש הקטנות שלי. ואז, אתה יודע מה עשיתי? ברחתי, מהר ככל שהרגליים שלי נשאו אותי. לא עצרתי עד שהגעתי לעיר הבאה, וראיתי שם את הקוף הזקן. אתה נראה נהדר, אננסי, אמר הקוף הזקן. אמרתי לו, אתה יודע מה כולם שרים שם בעיר ההיא? מה הם שרים? הוא שואל אותי. הם שרים את השיר הכי מצחיק, אמרתי לו. ואז עשיתי ריקוד, ואני שר, הביצים של טייגר, כן, אכלתי את הביצים של טייגר עכשיו אף אחד לא יעצור אותי לעולם אף אחד לא העמיד אותי מול הקיר השחור הגדול כי אכלתי את התעודות של טייגר אכלתי את הביצים של טייגר. הקוף הזקן צוחק עד שכמעט מתפוצץ, מחזיק את הצד שלו ורועד, ודורך במקום, ואז הוא מתחיל לשיר הביצים של טייגר, אכלתי את הביצים של טייגר, מצמיד את האצבעות שלו, מסתובב על שתי רגליו. זה שיר יפה, הוא אומר, אני הולך לשיר אותו לכל החברים שלי. תעשה את זה, אני אומר לו, ואני חוזר לבור המים. שם טייגר, ליד בור המים, הולך הלוך ושוב, עם הזנב שלו מצליף ומתנופף והאוזניים והפרווה על הצוואר שלו זקופות עד כמה שאפשר, והוא מנשך כל חרק שעובר עם שיני החרב הענקיות הישנות שלו, והעיניים שלו בוערות באש כתומה. הוא נראה מרושע ומפחיד וגדול, אבל בין הרגליים שלו משתלשלות הביצים הכי קטנות בשק האשכים הכי שחור, הכי מקומט, הכי קטן שראיתם מימיכם. היי, אננסי, הוא אומר, כשהוא רואה אותי. היית אמור לשמור על הביצים שלי בזמן שהלכתי לשחות. אבל כשיצאתי מבור השחייה, לא היה על שפת הגדה שום דבר חוץ מהביצים השחורות הקטנות והמצומקות והעלובות האלה שאני לובש. עשיתי כמיטב יכולתי, אני אומר לו, אבל אלה היו הקופים, הם עברו שם ואכלו לך את הביצים כולן, וכשנזפתי בהם, אז הם הורידו לי את הביצים הקטנות שלי. והייתי כל כך מתבייש שברחתי. אתה שקרן, אננסי, אומר טייגר. אני הולך לאכול לך את הכבד. אבל אז הוא שומע את הקופים באים מהעיר שלהם אל בור המים. תריסר קופים שמחים, מדלגים בשביל, מצקצקים באצבעותיהם ושרים בקול הכי חזק שיכלו לשיר, הביצים של טייגר, כן, אכלתי את הביצים של טייגר עכשיו אף אחד לא יעצור אותי לעולם אף אחד לא העמיד אותי מול הקיר השחור הגדול כי אכלתי את התעודות של טייגר אכלתי את הביצים של טייגר. וטייגר, הוא נוהם, והוא שואג והוא יוצא אל היער אחריהם, והקופים צווחים ורצים אל העצים הגבוהים ביותר. ואני מגרד את הביצים החדשות והיפות שלי, ואלוהים כמה טוב היה להן להשתלשל בין הרגליים הדקיקות שלי, ואני הולך הביתה. וגם היום טייגר ממשיך לרדוף אחרי קופים. אז תזכרו כולכם: רק כי אתם קטנים, זה לא אומר שאין לכם כוח.”

“לרוב אנו שוכחים לחיות את חיינו משום שאנו עסוקים מדי בלהעביר את הזמן.”

“כל הדברים נעשים יפים בשעה הנכונה”

“אבל יותר מכול," היא אמרה, "אני אוהבת לצפות באנשים. לפעמים אני נוסעת ברכבת התחתית כל היום ומביטה בהם ומקשיבה להם. אני רק רוצה להבין מי הם ומה הם רוצים ולאן הם הולכים. לפעמים אני אפילו הולכת לפארקי השעשועים ונוסעת במכוניות הסילון כשהן דוהרות בקצה העיר בחצות והמשטרה לא מתעניינת כל עוד יש להן ביטוח. כל עוד לכל אחד יש ביטוח של עשרת אלפים, כולם מאושרים. לפעמים אני מתגנבת ומאזינה ברכבות התחתיות. או שאני מקשיבה ליד מכונות השתייה, ואתה יודע מה?" "מה?" "אנשים לא מדברים על שום דבר." "אה, הם חייבים!" "לא, על שום דבר. הם מזכירים הרבה מכוניות או בגדים או בריכות שחייה בעיקר ואומרים כמה זה נהדר! אבל כולם אומרים את אותם הדברים ואף אחד לא אומר משהו שונה מכל אחד אחר. וברוב הזמן בבתי הקפה יש להם את תיבות הנגינה פועלות ואותם שירים רוב הזמן, או את קיר המוזיקה מואר וכל הדוגמאות הצבעוניות רצות למעלה ולמטה, אבל זה רק צבע והכול מופשט. ובמוזיאונים, היית פעם? הכול מופשט. זה כל מה שיש עכשיו.”

“תמיד הבט אל העתיד כשאתה מחליט כיצד להשתמש בזמנך בהווה.”

“איך מרגשים בלבבי רצון לפנות וללכת, כששמע את העננים המתרגשים ברוקת הילדים בערב. ואם תשמע להם בשתקות לרב זמן, תגלה הרצון והמעמד שבו. לא הוא כבדי להמלט מכאבי, לפני שכ”

“אם אריה היה מסתובב בכל פעם שכלבים קטנים נבחו עליו, הוא היה נעשה ללעג ולקלס של הג'ונגל”

“אנו ניצבים בפני תקופה אפלה בהיסטוריה של עם אלוהים . . . כוחות הרוע נראים כמתכנסים למתקפה אדירה על מלאכתו של אלוהים בעולם. בשעה האפלה ביותר אלוהים עדיין יכול להחיות את עמו, ובאמצעות רוח הקודש להפיח עוצמה וכוח חדשים בגוף המשיח.”

“הנזק היה קבוע; תמיד יישארו צלקות. אבל אפילו הצלקות הזועמות ביותר דהו עם הזמן עד שהיה קשה לראות אותן כתובות על העור בכלל, והדבר היחיד שנותר היה הזיכרון של כמה כואב זה היה.”

“העולם היום פחות בלתי שוויוני מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה. אחוז האנשים בעוני קיצוני נמצא ברמתו הנמוכה ביותר אי‑פעם.”

“אלוהים יציל אותי סופה איומה הגיעה לעיר והרשויות המקומיות שלחו אזהרת חירום שלפיה גדות הנהר עומדות בקרוב לעלות על גדותיהן ולהציף את הבתים הסמוכים. הם הורו לכל תושבי העיר להתפנות מיד. איש נוצרי מאמין שמע את האזהרה והחליט להישאר, ואמר לעצמו: אני אבטח באלוהים, ואם אהיה בסכנה, אז אלוהים ישלח נס אלוהי כדי להציל אותי. השכנים עברו ליד ביתו ואמרו לו: אנחנו עוזבים ויש מקום בשבילך במכונית שלנו, בבקשה בוא איתנו! אבל האיש סירב. יש לי אמונה שאלוהים יציל אותי. בעוד האיש עומד במרפסתו וצופה במים עולים במעלה המדרגות, איש בקאנו חלף לידו וקרא אליו: מהר ובוא אל הקאנו שלי, המים עולים במהירות! אבל האיש שוב אמר: לא, תודה, אלוהים יציל אותי. מי השיטפון עלו עוד יותר, שפכו מים אל תוך הסלון, והאיש נאלץ לסגת לקומה השנייה. סירת משטרה ממונעת עברה לידו וראתה אותו בחלון. אנחנו נבוא למעלה ונחלץ אותך! הם צעקו. אבל האיש סירב, הניף אותם מעליו ואמר: השתמשו בזמן שלכם כדי להציל מישהו אחר! יש לי אמונה שאלוהים יציל אותי! מי השיטפון עלו עוד ועוד, והאיש נאלץ לטפס אל גג ביתו. מסוק הבחין בו והוריד סולם חבלים. קצין חילוץ ירד בסולם והתחנן בפני האיש: תפוס את ידי ואני אמשוך אותך למעלה! אבל האיש עדיין סירב, כשהוא משלבת את זרועותיו בחוזקה אל גופו. לא, תודה! אלוהים יציל אותי! זמן קצר לאחר מכן הבית התפרק ומי השיטפון סחפו את האיש והוא טבע. כאשר הגיע לגן עדן, עמד האיש לפני אלוהים ושאל: שמתי את כל אמונתי בך. למה לא באת והצלת אותי? ואמר אלוהים: בני, שלחתי לך אזהרה. שלחתי לך מכונית. שלחתי לך קאנו. שלחתי לך סירת משטרה. שלחתי לך מסוק. מה עוד חיפשת?”

“עד שכבר הגעת לשנות השישים שלך, אתה אכן יודע שיום אחד תמות, וידיעה זו היא לפחות תחילתה של החוכמה”

“מיקוד פירושו הפעלת המשמעת העצמית הנדרשת כדי לשמור את הזמן, האנרגיה והקשב שלך מכוונים אל התוצאות שבחרת, תוך הימנעות מכל הסחות הדעת – טובות או רעות.”

“אופי הוא מה שהעולם צריך - אופי שיחזק את הנפש בעוצמה בלתי נתפסת כזו, שאדם יוכל לפגוש את המוות פנים אל פנים ולומר: "בפעם אחרת, חבר!”

“השנים מלמדות הרבה מה שהימים לעולם אינם יודעים.”

“אין אדם שהיה אמור לבוא לעולם הזה ולצאת ממנו ריקם”