כוכבים

“כי אני לא חי לא בעבר שלי ולא בעתיד שלי. מעניין אותי רק ההווה. אם תוכל להתרכז תמיד בהווה, תהיה אדם מאושר. תראה שיש חיים במדבר, שיש כוכבים בשמים, ושאנשי השבטים נלחמים מפני שהם חלק מן המין האנושי. החיים יהיו עבורך מסיבה, חגיגה גדולה, כי החיים הם הרגע שאנחנו חיים בו עכשיו.”

“יש מאיתנו שרואים חושך אינסופי ונבהלים. יש מאיתנו שרואים את הירח השמח ואת הכוכבים הרוקדים.”

“כוכבים, היא לחשה. אני יכולה לראות שוב את הכוכבים, גברתי. דמעה זלגה על לחיה של ארטמיס. כן, אמיצה שלי. הם יפים הלילה. כוכבים, זואי חזרה. עיניה ננעצו בשמי הלילה. והיא לא זזה עוד.”

“אתה יכול לזהור בכל מקום שבו אתה נמצא.”

“תן ללילה לקחת אותך. תן לכוכבים להתאדות בתוך החלומות שלך. תן לשינה להיות הנחמה היחידה שאתה יכול להאמין בה.”

“תינוקות הם בובות חיות עם חיוכים רוקדים שמגיעים מן הכוכבים כדי להשקיט את לבנו”

“מה הייתה המשמעות של אור הנר, אילו לא היה חושך? מה היה כוחה של הכוכבים על מוחנו, אילו לא הייתה לילה?”

“אם השמיים היו הגבול, הכוכבים לא היו מאירים את דרכנו אל קצה היקום.”

“דברים אינם כאלה, הוא המשיך לחזור ואמר. כך לא צריך להיות. כאילו הייתה לו גישה למישור קיום אחר, ליקום מקביל, "נכון", והוא חש שהזמן שלנו הוצא איכשהו ממסלולו. עוצמת הלהט שלו הייתה כזאת שמצאתי את עצמי מאמין לו, מאמין, למשל, באפשרות של אותו חיים אחרים שבהם וינה מעולם לא עזבה ואנחנו בנינו את חיינו יחד, שלושתנו, עולים יחד אל הכוכבים. ואז הוא נענע בראשו, והכישוף נשבר. הוא פקח את עיניו, מחייך בעגמומיות. כאילו ידע שמחשבותיו הדביקו את שלי. כאילו ידע את כוחו. מוטב שתמשיך בזה, הוא אמר. תסתפק במה שיש.”

“הרמס הביט מעלה אל הכוכבים. "בני דודי הצעיר והיקר, אם יש דבר אחד שלמדתי לאורך העידנים, הרי זה שאי אפשר לוותר על המשפחה שלך, לא משנה כמה מפתים הם עושים את זה. לא משנה אם הם שונאים אותך, או מביכים אותך, או פשוט לא מעריכים את הגאונות שלך בהמצאת האינטרנט--”

“ואז זה היכה בי. שהיינו בני לוויה נפלאים למסע, אבל בסופו של דבר לא יותר מגושי מתכת בודדים במסלולים הנפרדים שלהם. מרחוק הם נראים כמו כוכבי שביט יפים, אבל במציאות הם לא יותר מבתי כלא, שבהם כל אחד מאיתנו כלוא לבדו, לא הולך לשום מקום. כשמסלולי שני הלוויינים האלה שלנו במקרה הצטלבו, יכולנו להיות יחד. אולי אפילו לפתוח את לבנו זה לזה. אבל זה היה רק לרגע הקצר ביותר. ברגע הבא היינו בבדידות מוחלטת. עד שנישרף וניעשה לאין.”

“מי ייתן והאנשים ההולכים בחשכה יראו את שחרו של אור מפואר”

“ניסיתי לספור את כל השניות שבהן אהבתי אותך, אבל ויתרתי. גיליתי שקל יותר לספור את מספר הכוכבים ביקום.”

“אני יודע שבני אדם כה להוטים להיות אחד מן הכוכבים. אני חש שכדור הארץ הפגוע לעולם לא יניח לבני האדם ללכת בקלות.”

“אין גבולות לאומיים נראים כשאנו מבצעים את כדור הארץ מהחלל. קנאות אתנית, דתית או לאומית אובססיבית קשה יותר לשמירה כשאנו רואים את כדור הארץ כקשת כחולה דקה, דועכת עד שהיא הופכת לנקודה בלתי מובהקת של אור, מול מצודת הכוכבים והעירוד שלהם.”

“היו כוכבים על הבמה הזאת, כל אחד משחק בפני קהל של שני איש”

“ספק אם הכוכבים הם אש, ספק אם השמש נעה. ספק אם האמת היא שקרנית, אך לעולם אל תטיל ספק שאני אוהב.”

“כל צללי העננים השמש אינה יכולה להסתיר, כשם שהירח אינו יכול לעצור את גאות האוקיינוס; אך כוכב נסתר עדיין יכול לחייך אל כישוף הלילה השחור על החושך, מפתה ומכשף”

“הוא צפה בה, מודע בטוחות שמתאהב בה. הוא הצמיד אותה אליו והנישק אותה מתחת לשמיים המלאים כוכבים, מתאבל על איך באמת הוא מזל כזה שמצא אותה.”

“רחם!" צעק גנדאלף. "אם מתן הדעת תהיה הרפואה לתשוקתכם, אני אעביר את כל יתר ימי חיי בתשובות לכם. מה עוד תרצו לדעת?" "שמות כל הכוכבים, ושמות כל החיים, וההיסטוריה המלאה של ארדה, ואוברה-אינפין, ושל ימי הסערה," צחק פיפין. "לפני כן! מה פחות?”