“ואז זה היכה בי. שהיינו בני לוויה נפלאים למסע, אבל בסופו של דבר לא יותר מגושי מתכת בודדים במסלולים הנפרדים שלהם. מרחוק הם נראים כמו כוכבי שביט יפים, אבל במציאות הם לא יותר מבתי כלא, שבהם כל אחד מאיתנו כלוא לבדו, לא הולך לשום מקום. כשמסלולי שני הלוויינים האלה שלנו במקרה הצטלבו, יכולנו להיות יחד. אולי אפילו לפתוח את לבנו זה לזה. אבל זה היה רק לרגע הקצר ביותר. ברגע הבא היינו בבדידות מוחלטת. עד שנישרף וניעשה לאין.”
המקור באנגלית: קרא את המקור ←
שיתוף ושמירה
משמעות
מידע נוסף לא זמין עדיין.
מתי זה נאמר
מידע נוסף לא זמין עדיין.
למי זה נאמר
מידע נוסף לא זמין עדיין.
הקשר היסטורי
מידע נוסף לא זמין עדיין.
מקור
מידע נוסף לא זמין עדיין.
האם זה באמת מה שנאמר?
מידע נוסף לא זמין עדיין.
ידעתם?
מידע נוסף לא זמין עדיין.
על הרוקי מוראקמי
Japanese writer
הארוקי מורקמי הוא סופר יפני, שידוע ברומנים, במאמרים ובסיפורים הקצרים שלו. יצירתו זכתה להצלחה גדולה ביפן ומחוצה לה, ולצד זאת גם לשורה ארוכה של פרסים ספרותיים. ספריו הפכו לרבי מכר, תורגמו ל-50 שפות ונמכרו במיליוני עותקים מחוץ ליפן. בין הפרסים שקיבל נמנים פרס גונזו לסופרים חדשים, פרס World Fantasy, פרס טניזאקי, פרס יומיורי לספרות, פרס פרנק אוקונור הבינלאומי לסיפור קצר, פרס נומה לספרות, פרס פרנץ קפקא, פרס קיריאמה לסיפורת, פרסי Goodreads Choice ליצירה הבדיונית הטובה ביותר, פרס ירושלים ופרס נסיכת אסטוריאס.
עוד מאת הרוקי מוראקמי (630 ציטוטים) ←להמשך הקריאה: הרוקי מוראקמי
- “תא הוא רק חדר אם לא נועלים את הדלת.”הרוקי מוראקמי
- “אבל גם כך, מדי פעם הייתי חש דקירה אלימה של בדידות. עצם המים שאני שותה, עצם האוויר שאני נושם, היו מרגישים כמו…”הרוקי מוראקמי
- “זו הייתה דממה כה עמוקה, עד שהיה צריך לכוונן אליה את השמיעה.....השתיקה נראתה כאילו היא מנסה לומר לו משהו על עצ…”הרוקי מוראקמי
- “זה פשוט האופן שבו אני בנוי. אני חייב לכתוב דברים כדי להרגיש שאני מבין אותם לגמרי.”הרוקי מוראקמי
עוד ציטוטים בנושא בדידות
- “סופר צריך לבדידות: רגעים בהם הוא יכול להישאר בהתבוננות ובהתבוננות עצמית. רגעים אלה הופכים אותו לחשבתני וחשבתנ…”אביג'יט דאס
- “טבע, קח את נשימתי איתך; חדש אותה עם משב הרוח הפראי ומלא את ישותי בכל כך הרבה נשמה, עד שהאגו לומד להתפוגג.”ניקי רואו
- “הוא אהב את שווק, אך לא יכול היה להראות לו מהו חירות, הכרת בודדותו של כל אדם, אשר בלבד היא עולה מעליו.”אורסולה ק. לגווין