“בהתגלותם של האנשים במימדי היקום, כשגילו כי כל חלומותיהם הפתוחים ביותר נדחקים בפני ממדי שביל החלב, הם החלו בפעולות שהבטיחו שצאצאיהם לא יוכלו עוד לראות את הכוכבים כלל. מיליון שנים גדלו בני האדם עם ידע אישי יומיומי של כיפת השמים. בשנים האחרונות אלפי, החלו לבנות ולעבור לערים. בשנים האחרונות של המאה, חלק גדול מהאנושות עזב את אורח החיים הכפרי. כשהתפתחה הטכנולוגיה והערים זוהמו, הלילות הפכו ללא כוכבים. דורות חדשים גדלו לחלוטין ללא ידיעה על השמים שסחפו את סביהם ושהשפיעו על תחילת העידן המדעי והטכנולוגי המודרני. ללא התודעה, בדיוק כשהאסטרונומיה נכנסה לתקופת זהב, רוב האנשים ניתקו את עצמם מהשמים, איזול קוסמי שהסתיים רק עם עלות תעופת החלל.”
קרל סאגן