בדידות

“ההשלכות של חיפוש אחר פופולריות אינן רק תחושת הבדידות הכרונית, אלא גם רצון להסתיר את פניך מעיני היקום.”

“בלי בדידות, איננו יכולים לחבר יחד את החלקים המפוזרים של תוכניותינו, תקוותינו ומשאלותינו.”

“אנשים צריכים אותי. אני ממלא אותם. אם הם לא רואים אותי זמן מה הם נעשים נואשים, הם נעשים חולים. אבל אם אני רואה אותם לעתים קרובות מדי אני נעשה חולה. קשה להאכיל בלי להיאכל.”

“לפעמים עלינו להיטבל בדמעות ובפחדים של העבר כדי להשקות את גני העתיד שלנו.”

“חברות היא מושג זר עבור אנשים מסוימים. הם חוששים ממנה כמעט כמו שרוב האנשים חוששים מבדידות.”

“אבן קטנה, אבן חולית אפורה שמצאתי ביום מסוים, במקום מסוים בהרים מעל הנהר בזמן הכסף, חלקיק קטן מעולמי, והוא הפך לעולמי. |כל לילה הייתי מוציאה אותה מהתיק שלי ומחזיקה אותה בידי כשכבתי במיטה, מחכה לישון, חושבת על אור השמש על ההרים מעל הנהר, שומעת את הצליל הנעים של מערכות הספינה, כמו ים מכני”

“אדם שהתנפץ בעקבות אובדן אמונתו חייב להשלים עם הפחד והמתח הבסיסיים של בדידותו הסגפנית, ולהכיר במודע בכך שהיקום אדיש לחלוטין להישרדותו של אדם. כינון קוד אתי – עמדה פילוסופית – המאפשר לאדם לקבל את האבסורד שבחיים בעולם האדיש לו הוא האתגר העליון.”

“בבדידות, הדממה העמוקה מעוררת את אלוהיותה של הנשמה.”

“אין בן לוויה גדול יותר כמו ספרים”

“כדי להקל על בדידותם של הגשרים, בקרו בהם מדי פעם! את הנשכחים צריך לזכור! צרו איתם כמה זיכרונות כדי שירגישו פחות בודדים! זיכרונות הם אויביה של הבדידות.”

“לפעמים הבדידות היא גן עדן של ממש למוחות העייפים ומקלט נפלא לנשמות הפצועות!”

“קבע זמן יומי של בדידות להרהור ולחשיבה מחודשת.”

“סוג אחד של בדידות הוא בדידותה של ההתבודדות. אם חזרת בתשובה, נכנעת, והפקדת את לבך ואת חייך בידיו, המשיח סולח... ומכניס אותך אל משפחתו; הוא מביא אותך אל האח, ואתה חש את חמימות האש. אם אתה בודד היום, חפש את המשיח ודע את החברות שהוא מביא.”

“מחשבה מחודשת ורוח קדושה מחודשת”

“להודות בבדידות די בכך. לתודה יש כנפיים והיא הולכת לאן שעליה ללכת. תפילתך יודעת על כך הרבה יותר ממך.”

“אתה מקבל תמונה ברורה יותר של איך החיים שלך צריכים להיות במקום של בדידות”

“הייתי לבד עם עצמי. וכמה שהייתי מגעיל, זה היה עדיף מלהיות עם מישהו אחר, עם כל אחד אחר, כל אלה שם בחוץ שעושים את התרגילים העלובים הקטנים שלהם ואת הסלטות שלהם.”

“רגעים נדירים ויקרים, כמה אני כמהה לחיות אתכם לנצח! לו רק מתיקותכם לא חדלה לגעת בשפתי, והפרפרים שאתם מעוררים לא היו דועכים עוד לעולם. אני חולמת על זרועכם המושטת עד אין קץ כדי לאחוז בידי המושטת. אך אבא זמן, בהיותו אדון אכזר, לא יעניק משאלה כזאת. ולכן אני טומנת אתכם כמזכרות אהובות, שמורות בקופסת אוצר הקבורה בלבי. ובזמני בדידות, אוציא אתכם אל המראה כמו קשתות בענן.”

“רגעים של לoneliness מראים לנו את הערך של מחשבותינו. העריך את השקט הפנימי שלך.”

“אני הייתי כאן במסע שאין לו סוף. אני שומעת אתכם מתבדחים על ללכת לשום מקום במהירות. ובכן, אולי החיים הם בדיחה ואני הטיפשה שחולמת להיות ראשונה אבל מסיימת אחרונה. החיים הם מבחן—גזר דין שאיני יכולה להימלט ממנו. בלבול וייאוש קורעים אותי ומתהפכים לשנאה. יש עוד כל כך הרבה לפענח, אבל כבר נעשה מאוחר מדי. אם יכולתי לענות על מחצית השאלות שבמוחי, אם יכולתי למצוא את המקום שאליו אני שייכת, אם מילים היו קרובות בעוצמתן ובעומקן לחומת הרגשות שעליה אני מטפסת אז הצער לא היה כה שגוי. אין דרך לגרום לכם להבין. אפילו סימפוניה שלמה לא תוכל לנגן את הצלילים השבורים בנפשה של ילדה אחת. הילדה הזאת צורחת ואף אחד אינו שומע אותה, עד שהדמעות מתייבשות ועכשיו היא פשוט כבר מבוגרת מדי. איני רוצה לשמוע את הפילוסופיות, את הדעות, את ההערות, את ההיגיונות הנוראים. מילים נועדו לרפד את המוח ולהילחם בבדידותו של הלב. ובכל זאת, השתיקה מצמררת עד העצם וקורעת את הנפש לגזרים. היא לעולם אינה מתכוונת לפגוע או להזיק, רק להשתייך. למצוא את האמת בין שקרי בני התמותה, לשיר את שירה היחיד. אבל יום אחד המירוץ הזה יסתיים, ואם היא תגיע אחרונה, אני מתפללת שהראשון יביט עמוק יותר מן האחרים, יחייך, ואז יעבור הלאה. זכויות יוצרים 1985”