בדידות

“כשאני הולכת אני מהרהרת בדבר אלוהים. הוא מנחם אותי.”

“היא חיכתה, אבל לא ידעה למה. היא הייתה מודעת רק לבדידותה, ולקרה החודר, ולמשקל כבד יותר באזור לבה.”

“שתיקה היא המקלט האוניברסיטאי, ההמשך לכל השיחות המשעממות וכל המעשים המטופשים, מרפא לכל אכזבה שלנו, ברוך הבא אחרי שובע בדיוק כמו אחרי אכזבה; זה הרקע שצייר לא יכול למרוח, בין אם הוא אמן או חובבן, וזה, לא משנה איזו דמות מביכה עשינו בחזית, נשאר תמיד המקלט הבלתי פגיע שלנו, שבו שום עלבון לא יכול לתקוף, שום אישיות לא יכולה להפריע לנו.”

“מצא בדידות וגלה דרכים להוסיף ערך לעצמך”

“אנו חיים, למעשה, בעולם מורעב לבדידות, לשתיקה ולפרטיות; ולכן מורעב למדיטציה ולידידות אמיתית.”

“אימוניי במדבר היו ארבע שנים ושנים עשר חודשים של בידוד, חיפוש וחקירה.”

“מעולם לא הייתי בודד. הייתי בחדר — הרגשתי אובדני. הייתי מדוכא. הרגשתי נורא — נורא מעבר לכל — אבל מעולם לא הרגשתי שאדם אחר כלשהו יכול להיכנס לחדר הזה ולרפא את מה שהטריד אותי... או שמספר כלשהו של אנשים יכול להיכנס לחדר הזה. במילים אחרות, בדידות היא משהו שמעולם לא הטריד אותי, כי תמיד היה לי הגירוד הנורא הזה של בדידות. זה להיות במסיבה, או באצטדיון מלא אנשים שמעודדים משהו, שאולי שם ארגיש בדידות. אצטט את איבסן: "האנשים החזקים ביותר הם הבודדים ביותר." מעולם לא חשבתי, "ובכן, איזו בלונדינית יפה תיכנס לכאן ותעשה לי זיון, תשפשף לי את הביצים, ואני ארגיש טוב." לא, זה לא יעזור. אתה מכיר את הקהל הטיפוסי: "וואו, זה ערב שישי, מה אתה הולך לעשות? פשוט לשבת שם?" ובכן, כן. כי אין שם כלום. זו טיפשות. אנשים טיפשים מתערבבים עם אנשים טיפשים. שיטיפשו את עצמם. מעולם לא הטריד אותי הצורך למהר החוצה אל הלילה. התחבאתי בברים, כי לא רציתי להתחבא במפעלים. זה הכול. סליחה על כל המיליונים, אבל מעולם לא הייתי בודד. אני אוהב את עצמי. אני צורת הבידור הטובה ביותר שיש לי. בואו נשתה עוד יין!”

“אפשר להיכנס אל מנוחת האל דרך בדידות”

“הייתי מעדיף לשבת על דלעת ולהחזיק אותה כולה לעצמי, מאשר להיות דחוס על כרית קטיפה.”

“קדושת הבדידות היא מתנת היצירתיות.”

“התכונן לרדיו, כי אין דבר שקט כמו הקבר”

“היה לבדו עם מחשבותיו, ומחשבות אלה היו קשות מאוד, והיה לו טוב יותר אם היה לו מלווה.”

“הבודד מדבר. כתגמול על הרבה שעמום, מצב רוח רע ושיעמום, כגון זה שחייבת להמיט בדידות בלי חברים, ספרים, חובות או תשוקות, קוצרים את אותם רבעי שעה של שקיעה עמוקה ביותר בתוך עצמך ובתוך הטבע. מי שמתבצר לחלוטין נגד השעמום מתבצר גם נגד עצמו: הוא לעולם לא יגיע לשתות את משקה הרענון העז ביותר מן הבאר העמוקה ביותר של הווייתו שלו.”

“בדידות תמיד מולידה תוצר.”

“בדידות, בהתחלה היא מפחידה. כל מה שיש לך הוא עצמך. אחרי זמן מה היא נעשית מנחמת, היא מכירה את האני האמיתי שלך ואינה יכולה לשפוט אותך על כך. אם תחיה איתה מספיק זמן היא הופכת להתמכרות, כמו כל הדברים, יותר מדי ממנה ואתה תשתגע, אבל גם לא מספיק ממנה ישלח אותך לשם.”

“המונוטוניות והבדידות של חיים שקטים מעוררות את המוח היצירתי.”

“אני חופשי, אני חושב. אני עוצם את עיניי וחושב חזק ועמוק על כמה אני חופשי, אבל אני לא באמת מצליח להבין מה זה אומר. כל מה שאני יודע הוא שאני לגמרי לבד. לגמרי לבד במקום לא מוכר, כמו איזה מגלה ארצות בודד שאיבד את המצפן ואת המפה שלו. האם זה מה שזה אומר להיות חופשי?”

“הנשמה שמכירה סבל מבינה את חסד הבדידות.”

“אני צועד בצעדי שלי ומעולם לא השתייכתי לארצי, לביתי, לידידיי, ואפילו לא למשפחתי הקרובה, בכל לבי; לנוכח כל הקשרים הללו מעולם לא איבדתי תחושת ניתוק עיקשת, של הצורך בבדידות — תחושה שמתחזקת עם השנים.”

“באופן אירוני, הדרך היחידה לראות בבהירות היא לעמוד במרחק. ייתכן שאתה ממוקד, אבל זה לא אומר שאתה רואה נכון. לפעמים אתה צריך לחטוף את המצלמה מהאידיוט שמצלם את כל התמונות בחייך, כי הוא לא מבין שהעדשה מלוכלכת.”