בדידות

“אבל לכאב חסרים מילים. צריכות להיות זעקות, בקיעים, סדקים, לובן החולף על כיסויי צ'ינץ, הפרעה בתחושת הזמן, של המרחב; גם תחושת קיבעון קיצוני בעצמים החולפים; וקולות רחוקים מאוד ואז קרובים מאוד; בשר הנבקע ודם המתפרץ, מפרק המתפתל לפתע - ומתחת לכל אלה מופיע משהו חשוב מאוד, אך רחוק, שאפשר רק להחזיקו בבדידות.”

“כשאתה רוצה ללמד ילדים לחשוב, אתה מתחיל בטיפול בהם ברצינות כשהוא קטן, מתן להם אחריות, דיבור איתם בצורה ישירה, ספקת להם פרטיות ובודדות, ומעשייתם לקוראים ולמחשבים של מחשבות משמעותיות מראשית הדרך. כך אם אתה רוצה ללמדם לחשוב.”

“השיעורים הטובים ביותר של החיים נלמדים בדממה ובבדידות”

“בדידות אינה נמדדת במרחקי החלל המפרידים בין אדם לבין חבריו.”

“דבר אל הבורא במצב של שלווה ובדידות ושאל אותו שאלה בנוגע למטרת חייך”

“אני רוצה מישהו לשבת לצדו אחרי מרדף היום וכל ייסוריו, אחרי ההאזנה שלו, וההמתנות שלו, והחשדות שלו. אחרי המריבות והפיוס אני זקוקה לפרטיות — להיות לבד איתך, לסדר את המהומה הזאת. כי אני מסודרת כמו חתול בהרגליי.”

“איך ייתכן שכמה מפורסמים, שאדם מן השורה היה מאמין שיש להם את כל הפופולריות שאדם יכול לרצות, עדיין מודים שהם חשים בדידות? זה די נאיבי להניח שפופולריות היא התרופה לבדידות. בדידות אינה בהכרח שוות ערך להסתגרות פיזית; היא חוסר היכולת להיות עצמך ולהיות מיוצג כראוי כעצמך.”

“בכל השנים שלא היה חולה, למעט כאמור מהמחלה הכרונית של קשיי העיכול, שזו הייתה, ויש לה עד היום, אצל גברים שמתגוררים לבד, מטבלים עצמם באוכל, ומאכלים לבד.”

“הנער שכב, ישן שנת עמוקה, על מיטה גסה על הרצפה; כה חיוור מחרדה, ומעצבות, וממחנק בית כלאו, עד שנראה כמת; לא כמות כפי שהיא נראית בתכריך ובארון, אלא בדמותה כשהיא לובשת כאשר החיים זה עתה פסקו; כאשר רוח צעירה ועדינה אך זה עתה נמלטה אל השמים: והאוויר הגס של העולם לא הספיק עדיין לנשוב על האבק המשתנה שקידש.”

“אם אתה פוגש אדם בודד, לא משנה מה יגידו לך, זה לא מפני שהוא נהנה מבדידות. זה מפני שהוא ניסה בעבר להשתלב בעולם, ואנשים ממשיכים לאכזב אותו.”

“אני לא יודע איך מישהו מצליח לעשות משהו בערים. איך אפשר לחיות במקום כמו לונדון או ניו יורק, כשיש 81 דברים לעשות בכל לילה? נורא. תנו לי בדידות ומרחב בכל עת.”

“אני חי בגן עדן בין דפי ספר”

“הפנייה היחידה של אמן הבריחה מענייני העולם היא לחקור את קודש הקודשים הפנימי שלו, שבו תקוות, חלומות, חוסר ביטחון וייאוש מתנגשים.”

“שלווה עם שישה ילדים דַרְיָה אלכסנדרובנה לא יכלה להיות... נדירים מאוד היו פרקי השלום הקצרים... אף שהיה קשה לאם לשאת את אימת המחלה, את המחלות עצמן, ואת הצער לראות סימנים של נטיות רעות בילדיה — הילדים עצמם כבר גמלו לה עתה על סבלותיה בשמחות קטנות. השמחות הללו היו כה קטנות עד שעברו בלי שיבחינו בהן, כזהב בחול, וברגעים רעים לא יכלה לראות אלא את הכאב, לא אלא את החול; אך היו גם רגעים טובים, שבהם לא ראתה אלא את השמחה, לא אלא את הזהב. עתה, בבדידות הכפר, החלה להיות מודעת יותר ויותר לשמחות הללו. לעיתים קרובות, כשהביטה בהם, הייתה עושה כל מאמץ אפשרי לשכנע את עצמה שהיא טועה, שכאם היא נוטה לטובת ילדיה. אף על פי כן, לא יכלה שלא לומר לעצמה שיש לה ילדים מקסימים, ששתם בדרכים שונות, אך חבורה של ילדים שכמותה אין פוגשים לעיתים קרובות, והיא הייתה מאושרת בהם, וגאה בהם.”

“התקווה לא הייתה תעשיית קוטג׳; היא לא הייתה לא מוצר שהיא יכלה לייצר כמו דוגמאות רקמת צלב, ולא חומר שהיא יכלה להפריש, בבדידותה הזהירה, כמו עץ מייפל המייצר את תמצית הסירופ. התקווה הייתה מצויה באנשים אחרים, באמצעות הושטת יד, באמצעות נטילת סיכונים, באמצעות פתיחת לבה המבוצר.”

“במשך שנים נלחמתי נגד לבי, כי פחדתי מעצב, מסבל ומנטישה. אבל עכשיו ידעתי שאהבה אמיתית הייתה מעל כל זה, ושעדיף למות מאשר להיכשל באהבה. חשבתי שרק לאחרים יש האומץ לאהוב. אבל עכשיו גיליתי שגם אני מסוגל לאהוב. גם אם לאהוב פירושו לעזוב, או בדידות, או צער, האהבה הייתה שווה כל פרוטה של מחירה.”

“איפה קראתי שמי שמתנצח למוות אומר או חושב שעה לפני מותו, שאם היה חי על סלע גבוה, על גשרון צר כל כך עד שיש לו מקום רק לעמוד, ואוקיינוס, חושך נצחי, נידוד נצחי, סערה נצחית סביבו, ואם היה חי עומד על ריבוע יארד של מקום כל חייו, אלף שנים, נצח, זה היה טוב יותר לחיות כך מאשר למות מיד. רק לחיות, לחיות ולהמשיך לחיות! חיים, מה שיהיו!”

“אתם צריכים למעשה להיאבק כדי שיהיה לכם זמן של בדידות, כי דרכו אתם יכולים להפוך את עצמכם לגדולים.”

“אנו יכולים להתמודד עם הייסורים האקזיסטנציאליים – הקלילות הבלתי נסבלת של הווייתנו – במגוון דרכים. אנו יכולים לבחור לעבוד, לשחק, להרוס או ליצור. אנו יכולים לאפשר למגוון גורמים תרבותיים או לאנשים אחרים להגדיר מי אנחנו, או שאנו יכולים ליצור הגדרה עצמית. אנו קובעים מה לעקוב אחריו בסביבה. אנו מווסתים כמה תשומת לב אנו מקדישים לטבע, לאנשים אחרים או לעצמי. אנו יכולים לצפות ולהגיב על אירועי תרבות עכשוויים ועל התרחשויות בעולם, או להסתגר ולהתעלם מן העולם החיצון. אנו יכולים לשתות אלכוהול, להתנסות בסמים לשימוש פנאי, לשחק במשחקי וידאו, או לצפות בטלוויזיה, בסרטים ובאירועי ספורט. אנו יכולים לטייל, לצאת להליכות בטבע, לקמפינג, לדוג ולצוד, לטפס על הרים, או לצאת לשיט בנהרות גועשים. אנו יכולים לבנות, לצייר, לשיר, ליצור מוזיקה, לכתוב שירה, או לקרוא ולכתוב ספרים. אנו יכולים לבשל, לעשות על האש, לאכול מטבח משובח במסעדות או לצום. אנו יכולים להשתתף בתפילות בכנסייה, לעבוד את האל ולהתפלל, או לבחור לאמץ אגנוסטיות או אתאיזם. אנו יכולים להשתייך לארגוני צדקה או למפלגות פוליטיות. אנו יכולים לתמוך או להתנגד, באופן פעיל או פסיבי, למטרות חברתיות ואקולוגיות. אנו יכולים לבלות זמן עם משפחה, חברים, עמיתים ומכרים, או לחיות לבד ולהימנע ממגע חברתי.”

“לתהות פירושו לברוא מחדש עצמי מקודש”