“מעולם לא הייתי בודד. הייתי בחדר — הרגשתי אובדני. הייתי מדוכא. הרגשתי נורא — נורא מעבר לכל — אבל מעולם לא הרגשתי שאדם אחר כלשהו יכול להיכנס לחדר הזה ולרפא את מה שהטריד אותי... או שמספר כלשהו של אנשים יכול להיכנס לחדר הזה. במילים אחרות, בדידות היא משהו שמעולם לא הטריד אותי, כי תמיד היה לי הגירוד הנורא הזה של בדידות. זה להיות במסיבה, או באצטדיון מלא אנשים שמעודדים משהו, שאולי שם ארגיש בדידות. אצטט את איבסן: "האנשים החזקים ביותר הם הבודדים ביותר." מעולם לא חשבתי, "ובכן, איזו בלונדינית יפה תיכנס לכאן ותעשה לי זיון, תשפשף לי את הביצים, ואני ארגיש טוב." לא, זה לא יעזור. אתה מכיר את הקהל הטיפוסי: "וואו, זה ערב שישי, מה אתה הולך לעשות? פשוט לשבת שם?" ובכן, כן. כי אין שם כלום. זו טיפשות. אנשים טיפשים מתערבבים עם אנשים טיפשים. שיטיפשו את עצמם. מעולם לא הטריד אותי הצורך למהר החוצה אל הלילה. התחבאתי בברים, כי לא רציתי להתחבא במפעלים. זה הכול. סליחה על כל המיליונים, אבל מעולם לא הייתי בודד. אני אוהב את עצמי. אני צורת הבידור הטובה ביותר שיש לי. בואו נשתה עוד יין!”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←