מנוחה

“אל תטעו, הוא אומר, אם תתנו לי, אני אעשה אתכם מושלמים. ברגע שתמסרו את עצמכם לידי, לזה אתם נכנסים. לא פחות מזה, ולא משהו אחר. יש לכם רצון חופשי, ואם תרצו, תוכלו להדוף אותי. אבל אם לא תדפו אותי, הבינו שאני מתכוון להשלים את המלאכה הזאת עד תומה. יהיה המחיר אשר יהיה לכם בחייכם הארציים, תהיה אשר תהיה הטהרה הבלתי נתפסת שתעלה לכם אחרי המוות, יהיה המחיר אשר יהיה לי, לעולם לא אנוח, ולא אניח לכם לנוח, עד שתהיו מושלמים ממש - עד שאבי יוכל לומר בלי הסתייגות שהוא מרוצה מכם, כפי שאמר שהיה מרוצה ממני. זאת אני יכול לעשות וזאת אעשה. אבל לא אעשה דבר פחות מזה.”

“הבט סביבך, איתן," אמרתי. "סוף העולם. זה הפרס שאתה רוצה? אתה באמת רוצה שהכול ייהרס — הטוב עם הרע? הכול?" "אין כס למתנֵסיס," מלמל איתן. "אין כס לאמא שלי." "אתה אמרת שאמא שלך היא אלת האיזון," הזכרתי לו. "לאלים הפחותים מגיע יותר, איתן, אבל הרס מוחלט הוא לא איזון. קרונוס לא בונה. הוא רק הורס." איתן הביט בכס המעלה ניצוצות של הפייסטוס. המוזיקה של גרובר המשיכה להתנגן, ואיתן היטלטל לקראתה, כאילו השיר מילא אותו בנוסטלגיה — בכמיהה לראות יום יפה, להיות בכל מקום חוץ מכאן. עינו הטובה מצמצה. ואז הוא הסתער... אבל לא עליי. בעוד קרונוס עדיין על ברכיו, איתן הנחית את חרבו על צווארו של אדון הטיטאנים. זה היה אמור להרוג אותו מיד, אבל הלהב התנפץ. איתן נפל לאחור, אוחז בבטנו. רסיס מהלהב שלו עצמו ניתז לאחור וננעץ בשריונו. קרונוס קם בקושי, מתנשא מעל משרתו. "בגידה," נהם. המוזיקה של גרובר המשיכה להתנגן, ועשב צמח סביב גופו של איתן. איתן הביט בי, פניו מתוחות מכאב. "מגיע להם יותר," הוא התנשף. "אם רק... היו להם כיסאות..." קרונוס רקע ברגלו, והרצפה נבקעה סביב איתן נקאמורה. בנו של נמסיס נפל דרך סדק שחתך ישר דרך לב ההר — ישר אל האוויר הפתוח. "זהו זה בשבילו." קרונוס הרים את חרבו. "ועכשיו לשארכם.”

“האמת היא שהוא שמח כל כך להשתחרר מהכישוף הארוך שלו, עד שכל הסכנות נראו כמשחק לעומתו. אבל השאר מצאו שזו הייתה מסע מצמרר.”

“אני רואה בנישואין מוסד חשוב מאוד, אך הם חשובים כאשר ואם שני אנשים מצאו את האדם שאיתו הם רוצים לבלות את שארית חייהם — שאלה שאיש או אישה אינם יכולים להיות בטוחים בה באופן אוטומטי. כאשר אדם בטוח שבחירתו היא סופית, אזי הנישואין הם, כמובן, מצב רצוי. אך אין פירוש הדבר שכל קשר המבוסס על פחות מביטחון מוחלט הוא פסול. אני סבורה שהשאלה אם לנהל רומן או להינשא תלויה בידיעה ובמעמד של שני האנשים המעורבים, ויש להשאיר אותה בידיהם. כל אחת מן האפשרויות מוסרית, ובלבד ששני הצדדים מתייחסים לקשר ברצינות ושהוא מבוסס על ערכים.”

“אדם המודרן אומר: אני אני, אני אדון, כל השאר הוא זר — מחוץ, מתחת, מתחתית, משרת. אני בעלים, אני משתמש, אני חוקר, אני ניצל, אני מביא לשליטה. מה שאני עושה הוא מה שמתקיים, מה שאני רוצה הוא מה שיש משמעות לו. אני זה שאני, והשאר — נשים ויערות, לשימוש כפי שאני רואה.”

“עשה את כל העבודה שאתה יכול, יש די מנוחה בקבר.”

“הממשלה היא אגודה של אנשים שעושים אלימות לשאר מאיתנו”

“ספרי למעטים על חלומותייך והראי את השאר בדרך שבה את בונה איתם חיים”

“אין לנו את הפריבילגיה לומר שאין תקווה לרפורמה באסלאם, משום שבאמירה זו היינו מתכחשים לכלל האוכלוסייה המוסלמית שוחרת השלום בעולם. איננו יכולים להשאיר מאחור את אחיותינו ואחינו המוסלמים, כדי שיידכאו בידי עריציהם הכוהניים שלהם, בעוד שאר העולם ממשיך להתקדם בלב פתוח. על כלל החברה המתורבתת בעולם להשקיע את לבה ונפשה כדי לשחרר את האסלאם מכבלי הפונדמנטליזם. המצפון חייב לגבור על הברבריות האורתודוקסית, אחרת לא תהיה תקווה להתקדמותה ולרווחתה של האנושות כמין חכם באמת.”

“חיי העולם הזה (סנסאר) פירושם להתעייף ולנוח.”

“אנשים נוטים לחשוב שבאמת החיים מתקדמים לכל אחד בסופו של דבר, שיש התקדמות לכל אדם, אך למעשה רק חלק מהאנשים מתקדמים. השאר לא.”

“אם תכבד את הרגעים בכך שלא תבזבז אותם, הזמן יכבד אותך בחזרה בכך שיזכור אותך כגיבור, למשך כל שאר הזמן שיבוא.”

“דרווין מעניק אומץ לשאר המדע שאנו נגיע בסופו של דבר להבנה של ממש של הכול, הנובע כמעט מכלום - מחשבה שקשה מאוד לתפוס ולהאמין בה.”

“חייב? ברור שחייבים! אבל רק בגללך, הארי, לא אנוח עד שוולדמורט יובס! תחשוב עכשיו, פעם אחת, כאילו מעולם לא שמעת על הנבואה! מה היית עושה?”

“קטנות באדם גדול נראית קטנה יותר בשל חוסר הפרופורציה שלה עם כל השאר”

“אבל אולי לשאר מאיתנו יכולות להיות כיתות נפרדות בהערכת המדע, בפלא המדע, בדרכי החשיבה המדעיות ובהיסטוריה של רעיונות מדעיים, במקום התנסות במעבדה.”

“אנחנו כולם מחוברים: זה לזה, ביולוגית. לאדמה, כימית. לשאר היקום, באטומי.”

“אני מתכוון להשיג את מטרותיי במהלך חיי, אבל אם אכשל, לא אנוח אפילו בחיים שלאחר המוות”

“בחר את המלחמות שלך בחוכמה. אחרי הכול, החיים אינם נמדדים לפי כמה פעמים קמת להילחם. לא הניצחון בקרבות הוא שעושה אותך מאושר, אלא כמה פעמים פנית הצידה ובחרת להביט לכיוון טוב יותר. החיים קצרים מדי מכדי לבזבז אותם על מלחמות. הילחם רק במלחמות החשובות ביותר, החשובות ביותר, החשובות ביותר, ותן לשאר לחלוף.”

“כן, פחדתי מהדאלקים ומהזרבי ומהשאר, אבל לקחתי איתי שיעורים אחרים, מוזרים יותר, חשובים יותר, מהסדרה של שעת התה של שבת שלי. קודם כול, נדבקתי ברעיון שיש אינסוף עולמות במרחק פסיעה אחת בלבד. וחלק נוסף במם היה זה — יש דברים שהם גדולים יותר מבפנים משהם מבחוץ. ואולי גם יש אנשים שהם גדולים יותר מבפנים משהם מבחוץ. וזה היה רק ההתחלה של זה.”