דת

“אני אומר לילדיי את מה שאני חושב בעצמי: שהדת אינה בהכרח משכנעת, אבל היא עדיין מעניינת ואין לצחוק עליה או לזלזל בה.”

“ב-1954, האפיפיור פיוס האחד-עשר, מכל האנשים, שלח כמה נציגי הוותיקן למסע בלוב עם ההוראות הכתובות האלה: אל תחשבו שאתם הולכים אל בין כופרים. גם מוסלמים זוכים לישועה. דרכיה של ההשגחה אינסופיות.”

“אהבת האל היא אהבה קשה. היא דורשת התמסרות עצמית מוחלטת, זלזול באישיותנו האנושית. ואף על פי כן רק היא יכולה להשלים אותנו עם הסבל ועם מותם של ילדים, רק היא יכולה להצדיק אותם, שכן איננו יכולים להבין אותם, ואנו יכולים רק להפוך את רצון האל לרצוננו.”

“אנשים למעשה רוצים לדעת מה עמדתי בדבר דת או רוחניות או אלוהים, ואני אומר שאם אני צריך לבחור במילה שקרובה ביותר, היא תהיה אגנוסטית.”

“כשאני מביט בכנסייה כיום, לא רק באפריקה אלא ברחבי העולם, נדמה לי שהגענו לאהוב את החושך, גם אם אנחנו נקראים כנסייה או בשמות דתיים אחרים.”

“תשרוד בכל מצב עם תקווה”

“אִם אֶצְטַרֵךְ לָמוּת בֵּין לְשֵׁם דָּת וּבֵין לְשֵׁם חִלּוּל הַשֵּׁם, אֶבְחַר בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, כִּי עִם הַחֲלִיטָה הָרָצִיּוֹנִית תִּשְׁמֹר עִמִּי הַמַּחֲשָׁבָה”

“תפילתנו היומית צריכה להיות: בבקשה, יקום, עזור לי לעזור לעצמי ועזור לי להראות לאחרים כיצד לעזור לעצמם.”

“מה שהוא הבין, וביתר בהירות ככל שחלף הזמן, היה שעבודת האל לכסף הועלתה לדרגת דת. אולי זו הדת האמיתית היחידה — הדת היחידה המורגשת — שנותרה לנו. הכסף הוא מה שאלוהים היה פעם. לטוב ולרע אין עוד כל משמעות, מלבד כישלון והצלחה. מכאן הביטוי רב-המשמעות העמוקה, להצליח בחיים. עשרת הדיברות צומצמו לשתי מצוות. אחת למעסיקים — הנבחרים, מעמד הכוהנים של הכסף, אם תרצו — לא תחדל מלעשות כסף; האחרת למועסקים — העבדים והכפופים — לא תאבד את משרתך. בערך באותה תקופה הוא נתקל ב-The Ragged Trousered Philanthropists וקרא על הנגר הרעב שמשכן הכול מלבד נשאר נאמן לאספידיסטרה שלו. האספידיסטרה נעשתה מאז לסוג של סמל בעבור גורדון. האספידיסטרה, פרח אנגליה! היא צריכה להיות על סמל המדינה שלנו במקום האריה והחד-קרן. לא תהיה מהפכה באנגליה כל עוד יש אספידיסטרות בחלונות.”

“אמונה באלוהים מעבירה את חיינו לטייס אוטומטי. אנחנו יודעים שמישהו שם למעלה משגיח עלינו ושולט. אובדן האמונה שלנו מכבה את הטייס האוטומטי, ואנחנו צריכים להפעיל אותו ידנית, ולבדוק בעצמנו אם הכול בסדר. לא פלא שלדת יש משיכה רחבה; רובנו עצלנים והיינו רוצים שישות עליונה תהיה אחראית.”

“אם נאמין במושיע המבורך, ניוושע.”

“חקרו את הרוחניות של נשמתכם”

“נכתב במזרח כי "הסופיות הייתה בעבר מציאות בלי שם: כעת היא שם בלי מציאות".”

“אפילו איננו יודעים שאנו משפחת האמונה?”

“מצאתי את אלוהים. הוא לא בשמיים ולא בלב. הוא לא ברקיע וגם לא עף גבוה. הוא לא גדול מאוד וגם לא ענק. הוא כל-יכול, רב-עוצמה, ויפה מאוד. הוא חי בכל מקום, בכל פרח ובכל גרגר אבק זעיר. הוא יודע כל מה שאתה עושה, והוא עושה הכול בשבילך. הוא יכול לחוש כל שינוי קטן ולזכור הכול… כל כך מוזר.”

“מבין כל הדתות הגדולות, או היעדרן, זו של האתאיסט היא אחת המתחזות הטובות ביותר: היסוד שלו לכל הקיומים, כמו גם להתנהגויות מוסריות לטובת האנושות כולה, מתחיל במדע אך מסתיים בו עצמו, תסביך נפוליאון של גם השכל וגם הדמיון. לעומת זאת, האנטי-תאיסט לא היה שורד בלי אל מעבר לו עצמו לצוד. הוא אינו מעמיד פנים, הוא פשוט מבטל את עמדתו שלו.”

“כל דיקטטור הוא מיסטיקן, וכל מיסטיקן הוא דיקטטור פוטנציאלי. מיסטיקן משתוקק לציות מצד בני אדם, לא להסכמתם. הוא רוצה שייכנעו את תודעתם לטענותיו, לצוויו, לרצונותיו, לגחמותיו—כשם שתודעתו שלו נכנעת לתודעתם. הוא רוצה להתנהל עם בני אדם באמצעות אמונה וכוח—אין הוא מוצא סיפוק בהסכמתם אם עליו להרוויח אותה באמצעות עובדות והיגיון. ההיגיון הוא האויב שהוא חושש מפניו ובו בזמן רואה בו דבר רעוע; בעיניו, ההיגיון הוא אמצעי להונאה; הוא חש שבני אדם מחזיקים בכוח כלשהו, עז יותר מן ההיגיון—ורק אמונתם חסרת הסיבה או ציותם הכפוי יכולים להעניק לו תחושת ביטחון, הוכחה לכך שהשיג שליטה במתת המיסטית שחסרה לו. תאוותו היא לצוות, לא לשכנע: שכנוע מחייב מעשה של עצמאות ונשען על המוחלט של מציאות אובייקטיבית. מה שהוא מבקש הוא כוח על המציאות ועל אמצעי תפיסתה בידי בני האדם, על תודעתם, הכוח להעמיד את רצונו בין הקיום לבין התודעה, כאילו, אם יסכימו לזייף את המציאות שהוא מצווה עליהם לזייף, בני האדם אכן יבראו אותה.”

“הדת לא תעלה שום טיעונים חדשים.”

“האמונה שלי היא שמוסרית, אלוהים והשטן נמצאים בערך באותו מקום. לפי ההבנה הרווחת של מקור השטן, קדושה חייבת להיות בדם שלו – אבל מתכון מושחת. ההבדל המרכזי הוא שאלוהים מוכן להציע חסד על חטאינו; הוא מתענג על החסד. אלוהים הוא העונשן הקדוש והצודק היחיד של החטא, כן, אבל זה חלק מהסיבה שהענישה לשם הענישה עצמה איננה משהו שהוא אוהב. בעוד שהשטן, כמתלונן, וכפי שנכתב, מחפש בעצם רשות מאלוהים כדי לעונש; הוא, כחוקן מנוסה, מתענג על מציאת עוולות ויפר את המוסר שלו רק כדי לחשוף אי‑מוסר. לכן גם הנשמה האנטי‑דתית וגם הנשמה הדתית האלימה, במודע או בתת‑מודע, ובצער, משבחות את השטן – האוהב הלא‑חוקי של ענישה של אי‑חוקיות, וגם התאורטיקן הגדול ביותר שלנו. הוא אוהב רשע, אבל רק כי הוא אוהב לעונש רשע.”

“להטיל אימה על ילדים באמצעות דמותו של הגיהינום, לראות בנשים בריאה נחותה — האם זה טוב לעולם?”