קריאה

“אינני קוראת רומנים ללא הבחנה. את הזבל הגמור של ספריית ההשאלה הרגילה אני מחזיקה בבוז העמוק ביותר.”

“קריאה רחבה חשובה. לא צריך שתתאהב בה, אך חשוב להתמודד עם דברים שאינך מבינה. השנה את השישה החודשים האחרונים קמה שעה קודם כדי להבין את הכלכלה, כי זוהי הצורך שלי. לא רוצה להיות אחד מהאנשים המבולבלים הללו. הדברים שאינך מבינה יספקו את הכתיבה שלך. ככל שגדולה יותר המוח שלך, כך תהיה טובה יותר העבודה שלך. לא נולדים עם מוח גדול; יש לבנות אותו. אם לא אקרא שעה ביום, אני מתחילה להתחסל.”

“אנשים צריכים לאמן את המוח שלהם על ידי צפייה בסרטים, על ידי האזנה למוזיקה, על ידי משחק במשחקים, על ידי קריאת ציטוטים. אם אנשים יעשו זאת, אני יכול לומר מזה שאחוז גדול מכאן אתם יכולים להפוך לחכמים.”

“הספרים הטובים ביותר... הם אלה שאומרים לך את מה שאתה כבר יודע.”

“בהתחשב בכך שהחיים כה קצרים, האם אני באמת רוצה להקדיש אחד מתשעים מימי שנותרו לי על פני האדמה לקריאת אדוארד גיבון?”

“סיפור קצר זה משהו אחר לגמרי – סיפור קצר הוא כמו נשיקה מהירה בחושך מזרים זרים.”

“יש סיפור חסידי יפה על רבי שסיפר תמיד לעמו שאם יחקרו את התורה, תעמוד התנ"ך על לבם. אחד מהם שאל: "למה על הלב ולא בתוכו?" ענה לו הרבי: "רק האל יכול להכניס את התנ"ך לתוכו. אבל קריאת הטקסט הקדוש יכול להניחו על הלב, ואז כשהלב נשבר, ייפול המילה הקדושה לתוכו.”

“תוכל לשקם את הנפש ולהחיות את הרוח באמצעות קריאת סיפורים גדולים.”

“ספר עשוי להיחשב כלא רלוונטי עד שרלוונטיותו, חשיבותו ותכליתו מתגלות באמצעות הקריאה בו”

“אני תמיד מודה על יכולתי למצוא בספרים גדולים, חלקם ספרים מאוד מצחיקים, סיבה מספיקה להרגיש כבוד לחיות, ללא קשר למה שיכול להיות קורה אחרת.”

“היה לי לא מאמץ רב לעבור שעות ארוכות בקריאה וכתיבה”

“אדם יכול להשתחרר מדפוס מושרש של חוסר יכולת מנטלית או 'אי-שפיות דעת' (חוסר שליטה שכלית) באמצעות קריאה, כתיבה, חשיבה ובחינה של הסביבה בחיפוש אחר גורמים חיצוניים משמעותיים שיעצבו מסע של נפש, גוף ונשמה.”

“התשובה להבנת יותר ספרים... היא לקרוא יותר. זו התשובה, או לקרוא יותר קריפיפסטה או להאזין לקריפיפסטה.”

“אפילו מחוץ לסוגות הרועעות הללו, טעמי בספרות הרומן הם טעמים שאני מוכן להכריז עליהם ולהגן עליהם בצורה מיוחדת, לא רק בכוונה טובה אלא גם בצורה שיש בה עומק. טעמי הם לרומן סנסציוני, לסיפור בדיוני, לסיפור על מוות, גנבה וחברות סודיות – טעם שאותו משתף לפחות רוב האוכלוסייה הגברית בעולם. היה לי פעם, בחיי הנעורים הדרמטיים, שגדלתי להיות עדין במיוחד בנושא זה. כל פרק הראשון של רומן חדש היה עבורי מבחן אחרון לשוויונו. אם היה שם גופה תחת הספה בפרק הראשון, קראתי את הסיפור. אם לא היה שם גופה תחת הספה בפרק הראשון, דחתיתי את הסיפור כדיבור שולחני, שרבים מהם היו אכן כזה. אך כולם איבדו מעט מהחדות הרוחנית והאידיאליזם החריף שהחדירו את התקן הרוחני שלנו בילדותו. הגעתי להסכמים עם השולחן השולחני והפחתתי את הדרישות מהספה. כל”

“אפשר לגלות את נתיבי הקודש שלך באמצעות קריאה.”

“מלחין חירש הוא כמו טבח שאיבד את חוש הטעם. כמו צפרדע שאיבדה את קרומי הרגליים שלה. כמו נהג משאית שרישיונו נשלל. זה היה מוציא כל אחד משיווי משקלו, לא ככה? אבל בטהובן לא נתן לזה לשבור אותו. בטח, בהתחלה הוא ודאי היה קצת מדוכדך, אבל הוא לא נתן למזל הרע להפיל אותו. זה היה כאילו, בעיה? איזו בעיה? הוא הלחין יותר מתמיד והוציא תחת ידיו מוזיקה טובה יותר מכל מה שכתב אי פעם. אני ממש מעריץ את הבחור. קח למשל את טריו הארכידוכס הזה — הוא היה כמעט חירש כשכתב אותו, אתה מאמין? מה שאני מנסה לומר הוא, בטח קשה לך לא להיות מסוגל לקרוא, אבל זה לא סוף העולם. אולי אתה לא מסוגל לקרוא, אבל יש דברים שרק אתה יכול לעשות. על זה אתה צריך להתמקד — על החוזקות שלך. כמו היכולת לדבר עם האבן.”

“עם מחזות שדורשים איזשהו סוג של תוכנית קריאה, אני קורא במשך כמה שנים לפני שאני משתמש בחומר.”

“אני רוצה לכתוב כל כך טוב, שאדם יהיה 30 או 40 עמודים בתוך ספר שלי... לפני שהיא תבין שהיא קוראת.”

“חדוות הקריאה היא עונג מקודש”

“כשם שקורא בן זמננו אינו קורא את כל המילים הבודדות (שלא לדבר על ההברות) שבדף — אלא הוא בוחר בערך חמש מילים באקראי מתוך עשרים ו"ניחש" את המשמעות שסביר כי שייכת לחמש המילים הללו — כך גם איננו רואים עץ בדיוק ובשלמות ביחס לעלים, לענפים הדקים, לצבע ולצורה; קל לנו הרבה יותר פשוט לאלתר איזו קירוב של עץ. אפילו בעיצומן של החוויות המוזרות ביותר נעשה עדיין אותו הדבר: אנו ממציאים את עיקרה של החוויה וכמעט אי אפשר לכפות עלינו שלא להתבונן באיזה מאורע כ"ממציאיו". כל זה פירושו: ביסודו של דבר ומקדמת דנא אנו — מורגלים לשקר. או, בניסוח מוסרי וצבוע יותר, ובקיצור, נעים יותר: האדם הוא הרבה יותר אמן מכפי שהוא יודע.”