“כשם שקורא בן זמננו אינו קורא את כל המילים הבודדות (שלא לדבר על ההברות) שבדף — אלא הוא בוחר בערך חמש מילים באקראי מתוך עשרים ו"ניחש" את המשמעות שסביר כי שייכת לחמש המילים הללו — כך גם איננו רואים עץ בדיוק ובשלמות ביחס לעלים, לענפים הדקים, לצבע ולצורה; קל לנו הרבה יותר פשוט לאלתר איזו קירוב של עץ. אפילו בעיצומן של החוויות המוזרות ביותר נעשה עדיין אותו הדבר: אנו ממציאים את עיקרה של החוויה וכמעט אי אפשר לכפות עלינו שלא להתבונן באיזה מאורע כ"ממציאיו". כל זה פירושו: ביסודו של דבר ומקדמת דנא אנו — מורגלים לשקר. או, בניסוח מוסרי וצבוע יותר, ובקיצור, נעים יותר: האדם הוא הרבה יותר אמן מכפי שהוא יודע.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←