גאווה

“אתה לא יכול לתת לאמת להוציא ממך את הגרוע ביותר ולתת לה לגבור עליך”

“ומעל לכל, עליך לשאול איזו דלת היא האמיתית; לא איזו מוצאת חן בעיניך ביותר בזכות הצבע והחיפוי שלה… השאלה לעולם לא צריכה להיות: האם אני אוהב סוג כזה של פולחן? אלא: האם הדוקטרינות האלה אמיתיות: האם יש שם קדושה? האם מצפוני מניע אותי אל זה? האם רתיעתי מלנוע אל הדלת הזאת נובעת מגאוותי, או מטעמי בלבד, או מאי-אהבתי האישית לשומר הדלת המסוים הזה?”

“החולה שלך נעשה עניו; האם הפנית את תשומת לבו לכך? כל המידות הטובות נעשות מאיימות פחות בעינינו משעה שהאדם מודע לכך שיש לו אותן, אבל הדבר נכון במיוחד לגבי ענווה. תפסו אותו ברגע שבו הוא באמת עני ברוחו והבריחו אל תוך מוחו את המחשבה המספקת, ״בחיי! אני עניו!״, וכמעט מיד תופיע הגאווה — גאווה על ענוותו שלו. אם הוא יתעורר לסכנה וינסה לחנוק את צורת הגאווה החדשה הזאת, גרמו לו להיות גאה בניסיון שלו — וכך הלאה, דרך כמה שלבים שתרצו. אבל אל תנסו זאת זמן רב מדי, שמא תעוררו את חוש ההומור והמידה שלו, ובמקרה כזה הוא פשוט יצחק עליכם וילך לישון.”

“אלוהי הנוצרים נראה הפוגע ביותר בעיני האנשים דווקא משום שהיה האלוהי ביותר. הוא היה מושלם מדי מכדי שאפשר יהיה לפתותו אפילו באמצעות מאמצים אנושיים, ולכן שלח את בנו לעשות את העבודה.”

“יהירות היא הפגנה של אורח חיים ריק, ענווה היא כשאתה רואה את עצמך כאפס בעוד אחרים הופכים אותך לגיבור שלהם.”

“הכעס, הגאווה, התרמית והחמדנות שלך צריכים להיות כאלה שאינם פוגעים באיש. אם הם מוגבלים לכך שהם פוגעים רק בך ולא באיש אחר, אז דרך השחרור פתוחה.”

“מדען גאה באינטליגנציה שלו, אמן גאה בדמיון שלו.”

“במצב הבערות, יש “גבול” לתכונות הטובות, והוא נקרא גאוות העצמי. גאווה המשרתת את העצמי (swa-maan) היא גבול המעלות בתחום הבערות.”

“כאשר החרטה היחידה שלך היא אם מישהו חושב שאתה מתחרט על משהו — זו ההגדרה של נחישות פנימית”

“אנשים שנרשמים לבתי הספר של הגאווה, בסופו של דבר מסיימים עם תואר גבוה של נפילה. הכישלון מעסיק את תלמידי ה"גאווה". הסתלקו עכשיו!”

“צניעות מזויפת היא הגאווה שבלומר 'אני לא גאוותן'; צניעות אמיתית היא כשאתה בכלל לא מודע לקיומה של הגאווה.”

“עוני כרוך בפחד, ובמתח, ולעיתים בדיכאון; הוא פירושו אלף השפלות וקשיים זעירים. להיחלץ מן העוני בכוחות עצמך, זה אכן דבר שיש להתגאות בו, אבל העוני עצמו זוכה לרומנטיזציה רק בידי טיפשים.”

“מי שיודע את עצמו לוחצן, ירא מזה, כי עתיד לבוא שכל לוחצן יימצא חמור.”

“ההבל של האינטליגנציה הוא שהאדם האינטליגנטי מחויב לעיתים קרובות יותר ללהיות "מעל" יריבו מאשר להיות דובר אמת. כאשר רעיון האינטליגנציה, ולא האינטליגנציה עצמה, נעשה למרכיב קבוע, אין בו חכמה.”

“כשם שיש אנשים שעשויים להסתיר את חטאיותם שלהם וכך להיראות טובים מן הנורמה, אחרים חושפים את חטאיותם שלהם וכך נראים גרועים מן הנורמה.”

“מנהיגים אינם מודאגים מהכבוד וההוקרה שהם יכולים לקבל, אלא מההשפעה וההשפעה שהם יכולים להעניק!”

“האדם הבטוח באמת, האדם שבאמת בטוח בעצמו, אינו זה שמעריך את עצמו גבוה יותר מאחרים, אלא זה שבטוח דיו שיוכל לשאת בכך שיעריך אחרים גבוה יותר מעצמו.”

“הרשויות של החינוך כביכול הזה מתגאות במבנה המסודר שלהן, שבו הן מייצרות בובות אדם מטומטמות.”

“מעולם לא יצרתי בחיי דבר שלא גרם לי להרגיש, בשלב כזה או אחר, כאילו אני הבחור שזה עתה נכנס לנשף מפואר כשהוא לובש תחפושת לובסטר תוצרת בית. אבל עליך להיכנס בעקשנות אל החדר הזה, בכל זאת, ועליך להחזיק את ראשך זקוף. יצרת את זה; מותר לך להוציא את זה החוצה. לעולם אל תתנצלי על כך, לעולם אל תסבירי את זה, לעולם אל תתביישי בזה. עשית את המיטב עם מה שידעת, ועבדת עם מה שהיה לך, בזמן שניתן לך. הוזמנת, והגעת, ואת פשוט לא יכולה לעשות יותר מזה. אולי יזרקו אותך החוצה — אבל מצד שני, אולי לא. למעשה, כנראה שלא יזרקו אותך החוצה. אולם הנשפים לעיתים קרובות הרבה יותר מסביר פנים ותומך מכפי שאי פעם יכולת לדמיין. מישהו אפילו עשוי לחשוב שאת מבריקה ומופלאה. ייתכן שתמצאי את עצמך רוקדת עם בני מלוכה. או שאולי פשוט תיאלצי לרקוד לבד בפינת הטירה, כשצבתות הקצף האדומות, הגדולות והמסורבלות שלך מנופפות באוויר הריק. גם זה בסדר. לפעמים זה ככה. מה שאת בהחלט לא חייבת לעשות הוא להסתובב ולצאת החוצה. אחרת, תפספסי את המסיבה, וחבל יהיה, כי — בבקשה האמיני לי — לא באנו את כל המרחק העצום הזה, ולא עשינו את כל המאמץ העצום הזה, רק כדי להחמיץ את המסיבה ברגע האחרון.”

“לעיתים קרובות קורה שגאווה ואנוכיות מתערבבות עם כוח ועצמאות. הן אינן שוות ואינן דומות; למעשה, הן הפכים גמורים. פחדן עשוי להיות פחדן עד כדי כך שהוא מסווה את חולשתו באיזו התגלמות כוזבת של עוצמה. הוא מפחד לאהוב ולהיות נאהב, משום שאהבה נוטה לחשוף עד תום את כל המחסומים הרגשיים. בלי אהבה, כוח ועצמאות מועדים לאבד כל שמץ מערכם; הם נעשים לא יותר מאוהל מפוחד, מאוים וריק, האבוד אי שם במדבר של העצמי.”