“מעולם לא יצרתי בחיי דבר שלא גרם לי להרגיש, בשלב כזה או אחר, כאילו אני הבחור שזה עתה נכנס לנשף מפואר כשהוא לובש תחפושת לובסטר תוצרת בית. אבל עליך להיכנס בעקשנות אל החדר הזה, בכל זאת, ועליך להחזיק את ראשך זקוף. יצרת את זה; מותר לך להוציא את זה החוצה. לעולם אל תתנצלי על כך, לעולם אל תסבירי את זה, לעולם אל תתביישי בזה. עשית את המיטב עם מה שידעת, ועבדת עם מה שהיה לך, בזמן שניתן לך. הוזמנת, והגעת, ואת פשוט לא יכולה לעשות יותר מזה. אולי יזרקו אותך החוצה — אבל מצד שני, אולי לא. למעשה, כנראה שלא יזרקו אותך החוצה. אולם הנשפים לעיתים קרובות הרבה יותר מסביר פנים ותומך מכפי שאי פעם יכולת לדמיין. מישהו אפילו עשוי לחשוב שאת מבריקה ומופלאה. ייתכן שתמצאי את עצמך רוקדת עם בני מלוכה. או שאולי פשוט תיאלצי לרקוד לבד בפינת הטירה, כשצבתות הקצף האדומות, הגדולות והמסורבלות שלך מנופפות באוויר הריק. גם זה בסדר. לפעמים זה ככה. מה שאת בהחלט לא חייבת לעשות הוא להסתובב ולצאת החוצה. אחרת, תפספסי את המסיבה, וחבל יהיה, כי — בבקשה האמיני לי — לא באנו את כל המרחק העצום הזה, ולא עשינו את כל המאמץ העצום הזה, רק כדי להחמיץ את המסיבה ברגע האחרון.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←