“החולה שלך נעשה עניו; האם הפנית את תשומת לבו לכך? כל המידות הטובות נעשות מאיימות פחות בעינינו משעה שהאדם מודע לכך שיש לו אותן, אבל הדבר נכון במיוחד לגבי ענווה. תפסו אותו ברגע שבו הוא באמת עני ברוחו והבריחו אל תוך מוחו את המחשבה המספקת, ״בחיי! אני עניו!״, וכמעט מיד תופיע הגאווה — גאווה על ענוותו שלו. אם הוא יתעורר לסכנה וינסה לחנוק את צורת הגאווה החדשה הזאת, גרמו לו להיות גאה בניסיון שלו — וכך הלאה, דרך כמה שלבים שתרצו. אבל אל תנסו זאת זמן רב מדי, שמא תעוררו את חוש ההומור והמידה שלו, ובמקרה כזה הוא פשוט יצחק עליכם וילך לישון.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←