“למרבה הצער, יש אנשים חסרי ביטחון עד כדי כך שאינם יכולים לשאת את המחשבה על ריבונותו של אלוהים, את המחשבה על היותו גדול מהם. הדבר גורם להם לחוש חסרי חשיבות. אבל אני יודע שאם הייתי אמור לעבוד ולציית למשהו, הייתי רוצה שיהיה גדול ממני בהרבה או מכל אדם או מערכת אנושית, רצוי עד כדי כך שהוא, אולי, בכל הודו, יגרום לי לחוש אבוד ואפילו ״נברא״ בעצם אנושיותי. רק את האל הזה — הוא אשר גדול מעבר למידת האדם, ואף על פי כן עדיין רואה את בריאתו כיקרה — אני מוצא ראוי יותר מכל לשבח; אחרת, איני משתחווה ואיני עובד דבר. ואם המחשבה על אל עליון וכל-יכול כזה אכן הייתה פוגעת בי, הייתי צריך לזכור שזה מפני שאני חשוב רק כמידת הדברים שאני עובד להם, דברים שבסופו של דבר מפרידים ביני, הבריאה, לבין בוראי המקורי.”
קריס ג'מי