שירה

“תן לי עוד לילה אחד לטעום את החושך כשזאבים מחקים נביחה של כלב בודד תן לאותם סודות להישאר בלתי נאמרים לבו של מלאך שנפל כעת הוא אות האהבה של מאהב האור דועך וקובר את מותו של החידה פשוט נשום כדי לשחרר את נשימתך האחרונה”

“יש גרם המדרגות, יש השמש. יש המטבח, הצלחת עם טוסט וריבת תות, התחבולה שלך, המיראז' הרגיל שלך. אתה נתפס על חם. אתה רוצה לרחוץ את עצמך באדמה, בסלעים ובעשב מה אמורים לעשות עם כל האובדן הזה? באור היום אנחנו יודעים שמה שאבד אבד, אבל בלילה זה אחרת. שום דבר לא מסתיים, לא המוות, לא האבל; המתים חוזרים על עצמם, כמו שיכורים מגושמים המגמגמים הצידה דרך הדלתות שאנו פותחים להם בשינה; האורחים המגומגמים האלה, שמעולם אינם רצויים לגמרי, אפילו אלה שאהבנו ביותר, במיוחד אלה שאהבנו ביותר, שבים ממקום שדחקנו אותם ממנו מהר מדי: מתחת לאדמה, מתחת למים, הם אוחזים בנו, הם אוחזים בנו, אנחנו לא מרפים”

“ייתכן שכל הדיקטטורים הנוראים הם אמנים מתוסכלים — מאו עם שירתו ומוסוליני עם המונומנטים שלו. סטלין היה פעם עיתונאי סוג ב', ואני יכול להעיד אישית עד כמה הם מתוסכלים. פול פוט הותיר אחריו אוסף צילומים חד מאוד. ואוסאמה נראה מתעניין למדי בווידאו.”

“האם אפשר לכתוב שיר, או שזו רק צעקות של מחתרים גולים במדבר?”

“המשורר הוא האומר, הנותן שם, ומייצג את היופי.”

“לא המשקלות, אלא טיעון יוצר-משקל הוא שעושה שיר,—מחשבה כה נלהבת וחיה עד כי, כמו רוחו של צמח או של בעל חיים, יש לה אדריכלות משלה, והיא מעטרת את הטבע בדבר חדש. המחשבה והצורה שוות בסדר הזמן, אך בסדר ההתהוות המחשבה קודמת לצורה.”

“השירה היא יללתו של לב שבור—היגונות החקוקים של נשמות מיואשות. המילים האמנותיות הללו הן קריאה בצבעים נדירים, המובעת בדממה על קלף. השירה היא זעקתו הבלתי נשמעת של פרח הנובל. היא דמעה צנועה, זוהרת, שנושרת במשמעות. היא התיאור היפהפה של הכיעור והקצה המר של המתוק. השירה מדברת אל הרוח באמצעות הבנה חודרת. היא מפרשת את כל האמיתות חסרות-הטעם—יופי, אהבה, רגש—לשרבוט הגיוני. השירה היא אישור מע模ם והבהרה מבלבלת. כמו הרגשות הנוקבים ביותר, אנו מבינים את המהות אך איננו יכולים לעשות לה צדק במילים, משותקים בידי לשונות חלשות מטבען. מגיד עתידות רוחני, השירה היא הדבר הקרוב ביותר לביטוי של רגשות שאי אפשר לבטאם.”

“כוחה והכרתה של כל-יכולת ושל כל-דעת הם סופה של כוח ושל ידע.”

“אני מסע, תמיד מגיע למקום אחד.”

“כשאומרים אנשים שפואטיקה היא נחת, או בחירה, או משהו לשכבות החינוכיות הבינוניות, או שאין לקרוא אותה בבית הספר כי היא חסרת רלוונטיות, או כל דברים מוזרים וקטנים אחרים שמביעים על פואטיקה ומצבה בחיינו, אני חושדת שהאנשים האלה חיו חיים קלים. חיים קשים צריכים לשפה קשה – וזו מה שפואטיקה היא. זו מה שספרות מציעה – שפה חזקה מספיק כדי לומר כיצד זה באמת. זה לא מקום להסתתר. זה מקום למצוא.”

“הפחדתי קיפודון קטן ונתקע בי קולמוס מאחור. זה כאב כל כך בזנבי, אבל משיכה בו גרמה לי לצעוק. הקיפודון עדיין היה בסביבה, אז התלוננתי. הוא פשוט קימט את מצחו ואמר: "תפסיק להתבכיין! תסתכל ותראה כמה קולמוסים תקועים בי!”

“ובכל זאת, מדהים ששירה נוגעת לעיתים קרובות בלב אף על פי שאולי אינה מנסה ללמד אותנו דבר.”

“אני רציתי שכל הדברים ייראו כאילו יש להם משמעות, כדי שנוכל כל אחד להיות שמח, לא מתוח, ואני המצאתי שקריות כדי שהכל יתאימו היטב, ואני הפכתי את העולם הזה למושב שמחה.”

“הרוח והבריזה מופרדות היום דמדומי ארגמן מסרבים לדעוך להבי העשב משחימים כדי להתאים לאדמה אנו מעמידים פנים לחייך מול כל מהומה”

“האמנות היא צורה מובחנת של תקשורת אנושית. האמנות מפרשת חוויה, תחושה ורגשות. יצירה אמנותית מתרגמת את הדימויים המנטליים שלנו ומאפשרת לאנשים אחרים להבין מה אנו חשים; האמנות מעבירה את אושרנו, עצבותנו, תקוותינו, ספקותינו, חרדותינו, פחדינו, תשוקותינו וכיסופינו שאי אפשר לבטאם במילים.”

“מוחי מזמזם משברי שירה ושיגעון.”

“ישיבה גורמת לנו לחשוב על עמידה העמדה הנוכחית שלנו ממשיכה לדרוש אנו רוצים לעוף בלי כנפיים בובות נעות לפני שמושכים בחוטים”

“שמש היא אבן מוקד, סוסים סובבים של אבני מוקדים כבויות”

“שילמתי, קמתי, הלכתי אל הדלת, פתחתי אותה. שמעתי את האיש אומר, "הבחור הזה משוגע." ברחוב הלכתי צפונה, כשהרגשתי, באופן מוזר, מכובד.”

“מה שאנחנו קוראים לחיים הוא רק דיבור של הטבע”