שירה

“רוחי משקפת את זוהרה של שמיים כחולים ובהירים. בעיניים עצומות אני מרימה את פניי ומחייכת, מחוממת מן הליבה ומלמעלה. כל התקוות והחלומות מתחרים במרחב האינסופי הזה של השמיים, משתוקקים לשעון הנצח. אני מושיטה את ידי—בהתלהבות משיגה—מנסה ללמוד ולעשות הכול. אך אני מבינה את האמת הצנועה; טיפה של גשם תהיה תרומתי בין כל הטיפות באוקיינוס העצום של ההיסטוריה האנושית. זוהי דמעה טהורה ויקרה הניגרת ממאמציי....הקיום שלי”

“התחבאת בדיו שלי והנחית את ידי. הכתמת את הדפים בשתיקתך בעוד אלוהים כתב את המילים, "הישארי בשקט." אך עיוורון לבי יכול היה לכתוב רק בגוונים רועשים של אדום, "אני אוהב אותך.”

“היה משורר במעשיך כמו גם במילותיך.”

“כמה אנשים מתלוננים שיש הרבה מדי אנשים על הארץ, כמה אנשים מתלוננים על חברות סודיות, כמה אנשים מתלוננים שאחרים לא מסוגלים לקום מוקדם. כמעט כל האנשים מתלוננים על משהו.”

“אני רוצה לכתוב מחזה. הייתי רוצה ליצור מחזמר מקורי. כנראה כדאי שאאסוף יחד אוסף שירה.”

“רק החלשים מאוד בדעתם מסרבים להיות מושפעים מספרות ושירה.”

“הרגשתי שלסופרים האהובים עליי יש כמעט הוקים מוזיקליים בעבודתם, בין אם זו שירה או הוק בסוף פרק שגורם לך לרצות לקרוא את הבא. ואני חושבת שלסופרים האהובים עליי בהחלט יש משהו מוזיקלי במה שהם עושים, בכך שהם אומרים משהו כל כך מזוהה ואוניברסלי וכל כך פשוט.”

“מוחו אומר הישרדות החזקים ביותר, אך נשמתו תחייתם של האידיוטים, אז שלום ולא להתראות, רוקדים”

“המשחק עצמו גדול יותר מהניצחון.”

“פרוץ כדי לצאת: הציפורים מעזות לשבור את קליפת הביצה היא עושה זאת כדי לצאת מן הגיהינום הזה כשהיא סוף סוף מצליחה, היא תעוף אז אל אזור הנוחות שלה היא תגיד שלום האם אתה כלוא במרחב קטן כמה זמן תישאר במקום ההוא? לפני שתוכל לחקור עוד טריטוריות, היפרד מן התהילות של אתמול. מצוינות של אתמול היא הממוצע של היום עליך לשאוף להיות טוב יותר משנה לשנה לעולם אל תקבל את הבינוניות הזמינה כאפשרות המועדפת היחידה החלט לצמוח מלמטה לגיבור והפוך זאת לעיקרון לפנות את רמת האפס הושט יד וקם בעוצמה ברכותיו של אלוהים עליך יירדו כגשם הסכים לצמוח, לעולם אל תנסה להיות איטי אל תפחד. לעולם אל תפקפק. תזרום חסד האל יהיה המדריך שלך ויקח אותך לאורך הדרך, זה לצד זה.”

“אבסולוט שווה לאי-היות”

“אנחנו משכחים סיפורים ישנים, אך הסיפורים עצמם נשארים כפי שהיו.”

“רעיונות חייבים לפעול דרך מוחותיהם וזרועותיהם של בני אדם, או שאינם טובים מחלומות”

“כתבתי כמה מהשירה הגרועה ביותר ממערב לנהר המיסיסיפי, אבל כתבתי. ולבסוף, לפעמים, הצלחתי לעשות את זה נכון.”

“לעיני, הייתי מבוכה כלפי העיתונאות כי לא הייתה זו שירה. ואז הבנתי שהאירועים שאשרתי בהם בעזרת מאמרים שהפכו לעיתונאות היו למעשה יפים, כי השפיעו עליי והפכו למוזה שלי.”

“חֲזִי שֶׁקֶר שֶׁמִּתְחַלֵּק אֵינוֹ כְּעֹרֶב שֶׁיָּרֵד מִן הַשָּׁמַיִם – קָל לָבוֹא בּוֹ, אֲבָל קָשֶׁה לִפְרֹשׁ מִמֶּנּוּ.”

“עברנו מעל הרי הערפל הקרים לעומק תאי הכלא והמערות העתיקות, נפשוט לפני שחר, לדלות את הזהב העתיק, המוסג. הדוורים העתיקים עשו קסמים גדולים, כשהחרבות נופלו כמו צלצולים, באזורים העמוקים, שם ישנים דברים כהים, באולמות ריקים מתחת לגבעות. למלך העתיק ולשליט האלפי, שם היו הרבה אוצרות זהב נצנצים, שיצרו ויצקו, ולקחו אור, להסתיר באבני חן על ידית החרב. על צווארי הכסף הם תלו כוכבים פרוחים, על כתריהם הם תלו אש דרקון, במוטות מתולתלים הם רשתו את אור הירח והשמש. עברנו מעל הרי הערפל הקרים לעומק תאי הכלא והמערות העתיקות, נפשוט לפני שחר, לזכות בזהב שנשכח. הם חצבו כוסות לעצמם שם, והרפות הזהב, שם שום אדם לא חפר, שם שוכבו שנים”

“אין השראה שניתן לכפותה”

“איך אפשר לאהוב אמנות, יופי, ושירה, ולשנוא את החיים? זה כמו לומר שאתה אוהב את האוקיינוס אבל שונא מים.”

“ושם היה שוכב כל היום על הדשא, מהורהר כנראה על שירתו, עד שהזכיר לאדם חתול האורב לציפורים, וכאשר מצא את המילה, אמר בעלה, מסכן אוגוסטוס הזקן — הוא משורר אמיתי, וזה היה שבח גדול מפי בעלה.”