סבלנות

“יש מלאך בתוכך שמחכה להשתחרר.”

“אומרים שזה בלתי אפשרי. אני מסרבת להאמין בכך. המסע עשוי להיות קשה והסוף הרצוי לא סביר. הסבלנות והמחויבות שלי עשויות להיבחן על ידי משהו שלא יקרה בן לילה. ייתכן שאסטה מן הדרך או אוותר לפני שאגיע אל מטרתי, אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי.”

“הרמס הביט מעלה אל הכוכבים. "בני דודי הצעיר והיקר, אם יש דבר אחד שלמדתי לאורך העידנים, הרי זה שאי אפשר לוותר על המשפחה שלך, לא משנה כמה מפתה הם עושים את זה. לא משנה אם הם שונאים אותך, או מביכים אותך, או פשוט לא מעריכים את הגאונות שלך בהמצאת האינטרנט—" "אתה המצאת את האינטר”

“אני חושב שעדיף להשאיר את התזמון בידי אלוהים ולא בידי מנהיגים דתיים. פעם פגשתי גבר שהביא לאשתו פרחים בבית החולים. הם החזיקו ידיים, התנשקו והיו חיבה כמו כל זוג חמוד שיכול להיות. שניהם היו בשנות השמונים לחייהם. שאלתי אותם כמה זמן הם נשואים. ציפיתי שהם יגידו לי חמישים שנה או יותר. להפתעתי, הם אמרו שרק חמש שנים. אחר כך הוא החל להסביר לי שהוא היה נשוי שלושים שנה למישהי שלא אהבה אותו, ואז הוא נישא בשנית, רק כדי שגם אשתו השנייה תמות מסרטן שנתיים אחר כך. הסתכלתי על המטופלת שלי, אשתו, שישבה בכיסא הגלגלים לידו וחייכה. היא הוסיפה שהיא התאלמנה פעמיים. שני נישואיה נמשכו חמש עשרה שנה. הייתי סקרן, אז שאלתי אותם למה בכלל לטרוח ולרדוף אחרי אהבה שוב בגילם. הוא הביט בי בתדהמה ואמר, "אתה באמת חושב שמפסיקים לחפש נפש תאומה בגיל שלנו? אתה באמת מאמין שאלוהים יפסיק לדאוג עד כמה אני עדיין זקוק לזה, רק מפני שאני מתקרב לסוף חיי? לא, הוא שמר את הטוב ביותר לסוף. עברתי גיהינום, אבל אם אקבל רק חמש שנות אושר עם האישה הזאת, אז השנים של המאבק שעברתי היו שוות את זה.”

“סבלנות אינה אומרת לכרות ברית עם השטן של ההכחשה, להתעלם מהרגשות ומהשאיפות שלנו. היא אומרת להיות מעורבים בכל הלב בתהליך שמתפתח, במקום לקרוע פרח ניצן או לדרוש מזחל להזדרז ולסיים כבר את שלב הגולם.”

“אבל כאשר לא נשאר דבר מהעבר העתיק, לאחר מות האנשים, לאחר הרס הדברים, לבדם, דלילות יותר אך עמידות יותר, פחות חומריות, עקשניות יותר, נאמנות יותר, הריח והטעם עדיין נותרות זמן רב, כמו נשמות, זוכרות, מחכות, מתאוות, על הריסות כל השאר, נשאות ללא התכופפות, על טלילן הנדיר כמעט, את המבנה העצום של הזיכרון.”

“בסבלנות, תסיים את המרוץ שנקבע לפניך”

“סבלנות, יותר מכישול לסבול סבל או להמשיך בהמתנה, היא להיות שקט בכל מצב – לפעול תמיד כדי להפוך את זה לאפשרויות גדילה חיוביות – ולהאמין באמונה שבסופו של דבר הכל יתגשם, גם בזמן ההמתנה.”

“כל זריחה מעניקה לך סיבה לתקווה. כל חשכת הלילה מלמדת אותך סבלנות.”

“כל מה שמגיע אליך בדרך קלה ייעלם בדרך קלה. היה סבלני והרווח אותו בדרך הקשה.”

“התאמץתי לאכול כל כך מהר שאף פעם לא גרמתי לחבריי להמתין, שכן רוב האנשים שאיתי נהגו לבקש רק סלדת שף ותהום ענבים, כי היו מנסים להוריד משקל. כמעט כל מי שאיתי בניו יורק היה מנסה להוריד משקל.”

“במהלך חייך תיתקל בכמה אנשים מחוננים באמת שנדמה שהם יודעים את כל התשובות. עם זאת, הם איבדו בדרך את הקשר האישי שלהם עם אלוהים. אהב אותם בכל זאת, ועשה כל מה שאתה יכול כדי לעזור להם לשקם את הקשר הזה. הם נלחמים במלחמה שאין לך שום מושג עליה.”

“ההמתנה היא אחד הדברים שבני אדם אינם יודעים לעשות היטב, אף על פי שזהו אחד הדברים החיוניים שעלינו לעשות בהצלחה אם ברצוננו להכיר אושר. אנו חסרי סבלנות כלפי העתיד ומנסים לעצב אותו בכוחותינו שלנו, אך העתיד יבוא כפי שהוא בא ולא ניתן יהיה להחישו.”

“כשאני מתעורר ומחשיב את החלומות שבהם שינה, לעיתים אני מתפלא אם החלומות עצמם מתעוררים ומחשיבים אותי”

“את יפהפייה כמו הריסה. עצם המחשבה עלייך גורמת לפרקי אצבעותיי להלבין. אני לא צריך אל. יש לי אותך ואת הפה היפה שלך, את הידיים שלך אוחזות בי, את הציפורניים משאירות פצעים שלא מורגשים, את נשימתך החמה על צווארי. טעם הרוק שלך. החושך הוא שלנו. הלילות שייכים לנו. כל מה שאנחנו עושים הוא סוד. שום דבר שאנחנו עושים לעולם לא יובן; יפחדו מאיתנו וישמרו אותנו הרחק. זה יהיה לחומר של אגדה, לדיון אינסופי ולהשראה בלתי מוגבלת לבעלי הלב האמיץ. זה אתה ואני בחדר הזה, על הרצפה הזאת. מעבר לחיים, מעבר למוסר. אנחנו חיות זוהרות הצבועות בזוהר זיעה לאור הירח. עינינו הופכות לאבני חן וכל מה שאנחנו עושים הוא דוגמה לשלמות ספונטנית. חיכיתי כל חיי להיות איתך. ליבי נחבט בצלעותיי כשאני חושב על הלילות הנשחטים שביליתי בכל העולם, מחכה להרגיש את מגעך. הזמן שהשמדתי בעוד חיכיתי כמו אדם המרצה מאסר עולם. עכשיו את כאן וכל מה שאנחנו נוגעים בו מתפוצץ, פורח או נשרף לאפר. ההיסטוריה מתפוררת לאטומים ומבטלת את עצמה עם כל נשימה משותפת שלנו. אני צריך אותך כמו שהחיים צריכים חיים. אני רוצה אותך מאוד כמו אסון טבע. את כל מה שאני רואה. את היחידה שאני רוצה להכיר.”

“בסבלנות ובהתמדה, ההר נכבש.”

“יש לי את כל הסבלנות להמתין למה שאני רוצה.”

“סבלנות. מיד אחריה—נוכח המחסור הכללי בזמן—סבלנות.”

“אתה רוצה חיים נהדרים? ובכן, הגדולה נמצאת בצד השני של החומה המחורבנת הזאת... אל תעבור רק מעליה, תעבור דרכה! למה אתה מחכה?”

“זה לגדול אחרת. זה רגישות קיצונית. זה בור ללא תחתית של תחושה שאתה נכשל, ואז שלושה ימים אחרי זה מרגיש שאתה יכול לעשות הכל, רק כדי לסיים את השבוע בדיוק במקום שבו התחלת. זה לא ללמוד מהטעויות. זה חוסר אמון באנשים כי נפגעת מספיק. זה רגעים של ידיעה שהכאב שלך נגרם על ידך, ולאחר מכן האשמה של העולם. זה רצון להקשיב, אבל כבר לא יכול כי החיים שלך היו מלאים באנשים ששפטו אותך. זה להילחם כדי להיות צודק; כדי שלפעם אחת מישהו יכבד וישמע אותך. זה חיים מתישים של משחקים אינסופיים עם אנשים, כדי למצוא גירוי. זה ריכוז יתר, כה אינטנסיבי על מה שמציק לך, שלא אפשר לך להתרכז במשהו אחר זמן רב. זה שגרה של שכחת דברים ללא סוף. זה שעמום וחוסר שביעות רצון שמוביל אותך להיכנס לחיבוק של כל מי שיש לו סבלנות להישאר. זה מתיש אותך. זה מתיש את כולם. זה גורם לך לשאול את תכניתו של אלוהים. אתה מפרש הכל באופן מוטעה, ומאפשר למוח היצירתי שלך למלא את הפערים באותן שרשראות ישנות שכובלות אותך. זה מצמצם את הראייה של מי שאתה מרשה להיכנס לחייך. זה לדבר ולפעול בלי לחשוב. זה להתנתק מאנשים שאתה אוהב כי המוח שלך מחזיר אותך למה שלא תוכל לשחרר. זה נטילת סיכונים, חיפוש ריגושים ומצב רוח מתמשך. אתה תולה את התקווה שלך על "סימנים" ומוותר על ההיגיון לתקווה. זה מסירות למתנות ולכישרונות שניתנו לך, שמספקים הקלה זמנית. זה אחיזה בקבלה של אחרים – כמו ילד מפוחד שנעזב על המדרכה. זה דחף שאין לו סוף, ובלי "מיקוד" הוא לא מוביל לשום מקום. זה הכעס העמוק כשמישהו שאתה אוהב פוגע בך, והאהבה הגדולה כשזה לא קורה. זה יופי כשיש לו מטרה. זה ייסור כשאין. זה נקרא הפרעת קשב.”