סדר

“חיים, כמה יראתי מפניך, אמרה רודה, הו, בני אדם, כמה שנאתי אתכם! כמה דחפתם, כמה הפרעתם, כמה נורא נראיתם ברחוב אוקספורד, כמה עלובים הייתם כשישבתם זה מול זה ובהיתם ברכבת התחתית! עכשיו, בעוד אני מטפסת על ההר הזה, שבראשו אראה את אפריקה, מוחי מודפס בחבילות עטופות בנייר חום ובפניכם. הוכתמתי על ידיכם והושחתתי. גם הסרחון שלכם היה כל כך לא נעים, כשעמדתם בתור מחוץ לדלתות כדי לקנות כרטיסים. כולכם הייתם לבושים בגוונים בלתי מוגדרים של אפור וחום, ואף לא נוצה כחולה אחת נעוצה בכובע. לאיש לא היה האומץ להיות דבר אחד ולא דבר אחר. איזו התפוררות של הנפש דרשתם כדי לעבור יום אחד, כמה שקרים, קידות, השתחוויות, רהיטות וכניעות! איך צמצמתם אותי לנקודה אחת, לשעה אחת, לכיסא אחד, והתיישבתם מול! איך חטפתם ממני את החללים הלבנים השוכנים בין שעה לשעה וגלגלתם אותם לכדורים מלוכלכים והטלתם אותם לסלי הנייר המשומש בכפותיכם השומניות. ואף על פי כן, אלה היו חיי.”

“כל הדברים הגדולים חייבים תחילה לעטות מסכות מבעיתות ומפלצתיות כדי להיחקק בלבבות האנושות.”

“אני מכיר אישה שממשיכה לקנות פאזלים פאזלים סיניים קוביות חוטים חתיכות שבסוף מתאימות לסדר כלשהו. היא מפענחת את זה מתמטית היא פותרת את כל הפאזלים שלה גרה ליד הים מוציאה סוכר בשביל הנמלים ומאמינה בסופו של דבר בעולם טוב יותר. שערה לבן היא כמעט לא מסרקת אותו שיניה עקומות והיא לובשת סרבל רחב וחסר צורה על גוף שרוב הנשים היו רוצות שיהיה שלהן. במשך שנים היא הרגיזה אותי במה שראיתי כ מוזרויות שלה -כמו להשרות קליפות ביצים במים (כדי להאכיל את הצמחים כך שיקבלו סידן). אבל בסוף כשאני חושב עליה על חייה ומשווה אותם לחיים אחרים מסנוורים יותר, מקוריים ויפים יותר אני מבין שהיא פגעה בפחות אנשים מכל מי שאני מכיר (ובפגיעה אני מתכוון פשוט לפגיעה). היו לה זמנים נוראים, זמנים שבהם אולי הייתי צריך לעזור לה יותר כי היא אמו של ילדי היחיד, והיינו פעם אוהבים גדולים, אבל היא עברה את זה כמו שאמרתי היא פגעה בפחות אנשים מכל מי שאני מכיר, ואם מסתכלים על זה ככה, ובכן, היא יצרה עולם טוב יותר. היא ניצחה. פרנסס, השיר הזה הוא בשבילך.”

“לכולנו יש גם אור וגם חושך בתוכנו. מה שחשוב הוא החלק שבחרנו לפעול לפיו. זה מי שאנחנו באמת.”

“אני חייב להיות מוכן לוותר על מה שאני כדי להפוך למה שאהיה.”

“מקורם של מיתוסים ודת הוא אימת האדם מפני הכחדה. חברות אנושיות המציאו מיתולוגיה ודת כדי להיאבק בפחדם של בני האדם מפני חיים בני תמותה. בני אדם חוששים מן הזמן כמשחית של האושר האנושי, של בני האדם ושל החברות האנושיות.”

“כדי לענות על השאלה "לאן אני הולך?" צריך לעבוד על שיפור עצמי, להיות בעל נחישות, לרצות לנצח ולהיות מסור להשגת המטרה בכל מחיר”

“במהלך מערכת הבחירות של 1992 הגעתי למסקנה כבר בביקורי הראשון בניו המפשייר שביל קלינטון היה נתעב בהתנהגותו כלפי נשים, פתולוגי כשקרן, ומעורר חשד עמוק בכל הנוגע לכסף בפוליטיקה. מעולם לא נאלצתי לחזור בי מאף אחד מן הדברים האלה, ואילו אם תחפשו מה רוב אנשי המקצוע שלי אז כתבו על ה"ניאו-דמוקרט" השרירי וחסר המצפון, תופתעו מכמות הסכרין הטהור והריר. בכל אופן, המשכתי לדבר על כך גם אחרי שרוב הרפובליקנים כבר התייעצו בסקרי דעת הקהל והחליטו שזהו מהלך מפסיד, ואם תחפשו את תמליל משפטו הסופי של הנשיא בסנאט—שימוע ההדחה השני בלבד בתולדות אמריקה—תראו שסדר היום האחרון הוא בקשה (שנדחתה בהצבעה) מצד מנהיג הרוב בסנאט לזמן את קרול ואותי כעדים. לכן אני יכול להעיז לומר שלפחות אני עמדתי בכך עד הסוף.”

“הקורבנות שאנו מקריבים כדי להישאר בריאים, כדי להיראות טוב, המאכלים הטעימים שאנו מוותרים עליהם, רגשות האשם, האימונים — כל הדברים הללו דורשים משמעת רבה, אכפתיות, ואפילו סוג של אהבה עצמית פרדוקסלית, מכחישה את עצמה, כדי שיוצאו אל הפועל כראוי. אולם מצער הוא שכל כך רבים מאיתנו כיום אינם נלהבים באותה מידה מקדושתנו הרוחנית כפי שאנו נלהבים מבריאותנו הגופנית. אכן, שניהם חשובים — עלינו לעבוד את האל בכל היבט של חיינו — ואחד מהם אף, במובן מסוים, כרוך באחר. אף על פי כן, חוסר הפרופורציה הזה בסדרי העדיפויות האמורים עדיין צפוי בהחלט: אנחנו בני האדם תמיד נטינו לחבב את מה שבאופנה ואת הצד החולף של הדברים, ולעשות את מה שנחשב לשווא בעיני האדם לפני מה שנחשב חיוני ונצחי בעיני האל (כלומר, "לנקות את החלק החיצוני של הכוס של האדם בעודו מותיר פנים מלוכלכות"). אך במובן מסוים, כל זה רק מראה שהאדם ששונא משמעת בכל לבו שונא את עצמו בכל לבו; שכן בתוך הרוח הוא המקום שבו הקדוש ברוך הוא שופט בריאות אמיתית או מחלה.”

“רק מפני שמשהו אינו שקר אין פירושו שאינו מטעה. שקרן יודע שהוא שקרן, אבל מי שמדבר רק חלקי אמת כדי להטעות הוא אומן של הרס.”

“יבוא הזמן שבו בני האדם יוכלו לתפוס את המהות האמיתית של החומר, כך שלא יהיה עוד צורך בגופם הפיזי כדי לחיות ולהתקיים ביקום הזה.”

“בכלכלת היקום הזו, שבה מגדרי מרקורי ונוגה, רוצים הגברים כוח ואילו הנשים רוצות קשרים רגשיים ואחווה. בכדור הארץ הזה, כמעט אף אחד לא זוכה באמת להכיר באהבה, כי לא אהבה היא הסדר היום, אלא כוח. הזכות לכוח היא הלב של המחשבה הפטריארכלית. בנים ובנות, גברים ונשים שנלמדו כך, כמעט תמיד מאמינים שאהבה לא חשובה, או שאם היא חשובה, היא מעולם לא חשובה כפי שיש להיות חזקה, דומיננטית, בקרה, בראש, צודקת. נשים שמבטאות אהבה נדיבה ואמיצה כלפי הגברים בחייהן נראות כאילו מושתקות באהבה, אך למעשה פעולותיהן לעיתים קרובות הן דרך סמויה להחזיק בכוח. כמו בני זוגם הגבריים, הן נכנסות ליחסים מדברות בשפת האהבה, בעוד פעולותיהן מצביעות על כך שהחזקת כוח וקבלת שליטה היא מטרתן העיקרית.”

“פעולת הכתיבה היא מסע חזון מהורהר, משלחת גילוי קודרת, המחייבת את הכותב להכפיף את האגו שלו כדי לנוע בבדידות מלאת נשמה לעבר מקלט אישי רצוי של הארה מחיה. כתיבה לצמיחה אישית כרוכה בכניעה בלתי מותנית של האדם למאבק של קריעת תחושת העצמי שלו לגזרים. היא דורשת את כוח הרצון החגיגי לנתח ולבחון את הסדקים של נפש שקועה בעצמה, שכבה אחר שכבה.”

“אני כותבת שירים שהם כמו רשומות ביומן. אני חייבת לעשות את זה כדי להרגיש שפויה.”

“שירה היא לראות הכול כשיש רק דבר אחד. היא להביט בורד אך לראות את הכוכבים, הירחים, הימים והעצים. היא אמת שמעבר להיגיון, חוויה שמעבר למחשבה. שירה היא כדור הארץ עוצר על צירו כדי להתגלות כורד.”

“היא הייתה אישה עם מטאטא או יעה או סמרטוט או כף ערבוב בידה. ראית אותה חותכת בצק לפאי בבוקר, מזמזמת לו, או ראית אותה מניחה את הפאים האפויים בצהריים או מכניסה אותם פנימה, קרירים, בשעת הדמדומים. היא צלצלה בכוסות חרסינה כמו מצלצל פעמונים שווייצרי אל מקומן. היא גלשה במסדרונות ביציבות של שואב אבק, מחפשת, מוצאת, ומעמידה על תיקונן. היא עשתה מכל חלון מראות, כדי ללכוד את השמש. היא פסעה רק פעמיים בכל גן, מעדר בידה, והפרחים הרימו את אש רטטם אל האוויר החם בעקבותיה. היא ישנה בשקט ולא התהפכה יותר משלוש פעמים בלילה, רפויה כמו כפפה לבנה שאליה, עם שחר, תשוב יד זריזה. בקומה, היא נגעה באנשים כמו בתמונות, כדי ליישר את מסגרותיהם.”

“אתה נראה כאילו אתה שומע אותי לא כדי לגלות מידע מועיל, אלא כדי לנסות לתפוס אותי בטעות לוגית. זה מראה שאתה מורגל להיות חכם יותר מהמורים שלך, ושאתה שומע אותם כדי לתפוס אותם בעת שגיאה ולהציג בפני התלמידים אחרים כמה אתה חכם. זהו דרך כל כך חסרת משמעות וחסרת תועלת לשמוע למורים, עד שברור שאתה תבזבז חודשים משלנו לפני שאתה תבין בסופו של דבר שהעסקה היחידה שמתחשבת היא העברת מידע מועיל מאדULTS שיש להם אותו לילדים שלא יש להם, ושתפיסת שגיאות היא שימוש פלילי בזמן.”

“אין לנו צורך להיות שקולים כל הזמן כדי לקיים מערכות יחסים טובות; כל שעלינו לשלוט בו הוא היכולת המזדמנת להכיר בחן בכך שאולי, בתחום אחד או שניים, אנו מעט משוגעים.”

“כדי להכריז על ספר כרע אין די לגלות שהוא אינו מעורר בנו כל תגובה טובה, שכן ייתכן שהדבר הוא באשמתנו.”

“לעיתים קרובות יש לדעת כיצד לציית לאישה כדי שלעתים יהיה לך הזכות לצוות עליה.”