“במהלך מערכת הבחירות של 1992 הגעתי למסקנה כבר בביקורי הראשון בניו המפשייר שביל קלינטון היה נתעב בהתנהגותו כלפי נשים, פתולוגי כשקרן, ומעורר חשד עמוק בכל הנוגע לכסף בפוליטיקה. מעולם לא נאלצתי לחזור בי מאף אחד מן הדברים האלה, ואילו אם תחפשו מה רוב אנשי המקצוע שלי אז כתבו על ה"ניאו-דמוקרט" השרירי וחסר המצפון, תופתעו מכמות הסכרין הטהור והריר. בכל אופן, המשכתי לדבר על כך גם אחרי שרוב הרפובליקנים כבר התייעצו בסקרי דעת הקהל והחליטו שזהו מהלך מפסיד, ואם תחפשו את תמליל משפטו הסופי של הנשיא בסנאט—שימוע ההדחה השני בלבד בתולדות אמריקה—תראו שסדר היום האחרון הוא בקשה (שנדחתה בהצבעה) מצד מנהיג הרוב בסנאט לזמן את קרול ואותי כעדים. לכן אני יכול להעיז לומר שלפחות אני עמדתי בכך עד הסוף.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←