בדידות

“אחת הדברים שבגלל הם מתלוננים היא בידוד, תחושת ניתוק. אם אתה חי בחברה שבה החיים שלך נדירים בסכנה, והקשרים שלך מבוססים בעיקר על חילופי עניינים כלכליים, אז זה יכול להשאיר את האנשים עם תחושת ניתוק גדולה יותר.”

“בהנהלת ערי העולם, כמעט שאין דבר אחד שנעשה על ידי אדם שיש בו תועלת לרפואת הפוליטית, ואין אף אחד שיתמך בו שיכול לעזור לצדק וישאר בחיים; זה יהיה כמו אדם בודד בין חיות בר, שאינו רוצה להצטרף לפשעיהן ולא יכול לעמוד לבדו נגד חרבם המשותפת של חוסר האנושיות, מת לפני שהוא עושה טוב לעירו או לחבריו, חסר ערך לעצמו ולכל העולם. לאחר שפירק אדם את כל החישובים הללו, הוא שומר על שלווה ודואג לענייניו, כמו מי שמתחבא מפני הרוח העזה של הסערה בתוך חומת הבית, ובשעה שראוי כולם מלאים עצמם באי-חוקיות, הוא מרוצה אם הוא עצמו יכול לחיות חיים טהורים מחוסר צדק ופגיעה, ולעזוב את העולם עם תקווה טובה ורוח של חמלה ואהבה טובה.”

“אנחנו חשבנו שנחשבנו כבעלי החשיבה היחידים ביקום, עד שנפגשנו איתך, אך אף פעם לא חלמנו שמחשבה תעלה מאלהי היחידים, אלהי היעדומים שלא יכולים לחלום חלומות של אחרים.”

“אני אוהבת את החברים והמשפחה שלי, אבל אני גם אוהבת את זה כשהם לא מצליחים למצוא אותי ואני יכולה לבלות את כל היום בקריאה או בהליכה לבדי, בדממה, שמונת אלפים מייל מכל אחד. להיות לבד ובלתי ניתנת להשגה בארץ זרה הוא אחד הדברים האהובים עליי ביותר שאפשר להיות.”

“מה שאנו יכולים לדמיין כסביר הוא פס צר באמצע ספקטרום רחב הרבה יותר של מה שאפשרי בפועל. [ע]ינינו בנויות להתמודד עם פס צר של תדרים אלקטרומגנטיים. [א]יננו יכולים לראות את הקרניים שמחוץ לפס האור הצר, אבל אנו יכולים לערוך עליהן חישובים, ואנו יכולים לבנות מכשירים שיזהו אותן. באותו אופן, אנו יודעים שממדי הגודל והזמן משתרעים בשני הכיוונים הרבה מעבר לתחום של מה שאנו יכולים להמחיש. מוחנו אינו מסוגל להתמודד עם המרחקים הגדולים שבהם עוסקת האסטרונומיה או עם המרחקים הקטנים שבהם עוסקת הפיזיקה האטומית, אבל אנו יכולים לייצג את המרחקים האלה בסמלים מתמטיים. מוחנו אינו יכול לדמיין פרק זמן קצר כמו פיקושנייה, אבל אנו יכולים לערוך חישובים על פיקושניות, ואנו יכולים לבנות מחשבים שיוכלו להשלים חישובים בתוך פיקושניות. מוחנו אינו יכול לדמיין פרק זמן ארוך כמו מיליון שנה, שלא לדבר על מיליארדי השנים שגאולוגים מחשבים דרך שגרה. כשם שעינינו יכולות לראות רק את אותו פס צר של תדרים אלקטרומגנטיים שהברירה הטבעית ציידה את אבותינו לראות, כך מוחנו בנוי להתמודד עם פסים צרים של גדלים וזמנים. ככל הנראה לא היה צורך בכך שאבותינו יתמודדו עם גדלים וזמנים שמחוץ לטווח הצר של התועלת המעשית היומיומית, ולכן מוחנו מעולם לא התפתח כך שיוכל לדמיין אותם. סביר שיש משמעות לכך שגודל גופנו שלנו, של כמה רגלים, נמצא בערך באמצע טווח הגדלים שאנו יכולים לדמיין. וגם אורך חיינו שלנו, של כמה עשרות שנים, נמצא בערך באמצע טווח הזמנים שאנו יכולים לדמיין.”

“זכור שאתה לעולם אינך לבד—אתה תמיד עם עצמך.”

“כאשר גבר פוגש את האישה הנכונה, הוא פוגש כוח חדש!”

“אם אתה מרגיש לעיתים קרובות לבד, מתעלמים ממך או שוכחים אותך, חשוב על זה: לסגור את הדלת ולנעול את עצמך בפנים לא ישנה דבר — לא מילולית ולא באופן מטפורי.”

“גבר בחנות ספרים קונה ספר על בדידות, וכל אישה בחנות מתחילה איתו. אישה קונה ספר על בדידות, והחנות מתרוקנת.”

“תתאמצי לעמוד בקצב," אמר קול עצבני באוזנה. זה היה ג'ייס, שנשאר מאחור כדי ללכת לצידה. "אני לא רוצה להמשיך להסתכל מאחוריי כדי לוודא שלא קרה לך כלום." "אם כך, אל תטרח." "בפעם האחרונה שהשארתי אותך לבד, שד תקף אותך," הוא ציין. "ובכן, בהחלט הייתי שונאת להפריע לטיול הלילי הנעים שלך עם מותי הפתאומי." הוא מצמץ. "יש קו דק בין סרקזם לעוינות גלויה, ונראה לי שחצית אותו.”

“שאלו כל אחד וסביר להניח שיגיד שהמשפחה שלו משוגעת, ואם הוא לא יגיד שהמשפחה שלו משוגעת, החברים שלו משוגעים. זה מפני שכולם משוגעים אחרי שמסירים את המסכה. אנשים הם הכי עצמם כשהם לא באמת מנסים להשתלב, כשהם לבד או ליד מי שכבר הכי קרובים אליהם, וזה משוגע.”

“לפעמים אתה מקבל אנשים בברכה רק כדי שהם יראו לך עד כמה אינך מסביר פנים. לפעמים אתה עוזר לאנשים בנדיבות רק כדי שהם יראו לך עד כמה אתה ראוותני ורע. לפעמים אתה מלמד אנשים רק כדי שהם יראו לך עד כמה אתה בור. לפעמים אתה פותח את דלתותיך לאנשים רק כדי שהם יראו לך עד כמה החדר שלך מלוכלך. לפעמים אתה מפנה דרך לאנשים רק כדי שהם יחסמו את דרכיך. לפעמים אתה מקרב אליך אנשים רק כדי שהם ילמדו אותך את המשמעות האמיתית של בגידה ובדידות. לפעמים אתה מחייך לאנשים רק כדי שהם יראו לך את צבע שיניך. לפעמים אתה משחק עם אנשים רק כדי שהם יראו לך עד כמה אתה גס רוח. בחיים, לפעמים, הכוונות הטובות ביותר שלך ייתפסו כרעות עד מאוד. לפעמים בחיים, מעשיך ומעשיך הטובים מאוד יקבלו משמעות אחרת, אך לא משנה כיצד אנשים תופסים אותך, מקבלים אותך ומתייחסים אליך או אל כוונותיך, מעשיך ומעשיך הטובים, דע את עצמך, ואל תעז להשתנות בקלות כל כך בשל נסיבות! לא משנה עד כמה הנסיבות יהיו פוגעות, העז לשמור על לבך ועל לשונך, כדי שלא תאמר את מה שלעולם לא היית צריך לומר, דבר שיכול לגרום לך להחמיץ את שכרך מן האדון הריבון. המשך לעשות את מה שעליך לעשות, כפי שעליך לעשות, כקורבן חי לאביך שבשמים, בידיעה ששכרך ממנו לבדו, והמתן בסבלנות, בלב רגוע ומבין, לשכרך ממנו, בלי קשר לאופיין המפרך של הפגיעה והניסיונות!”

“לעולם אל תוותר על מישהו. לפעמים התשובות שאתה מחפש הן אותן תשובות שאדם אחר מחפש. שני אנשים המחפשים יחד תמיד טובים יותר מאדם אחד לבדו.”

“איש לא יוכל לחיות רק על לחם, ידע ישו, כי אם לא יהיה חיים רוחניים, ואין בו אידיאל של יופי, יתעקש האדם, ימות, יאבד את דעתו, יהרג עצמו או יתמסר לאגדות פגאניות. והוא, ישו, האידיאל של היופי עצמו ובמילותיו, החליט שטוב יותר להטמיע את אידיאל היופי בנפש. אם הוא קיים בנפש, כל אחד יהיה אחיו של כל אחד, ואז, כמובן, עבודה אחד בשביל השני, כל אחד יהיה עשיר. אך אם תתנו להם לחם, הם עשויים להפוך לאויבים זה לזה מתוך ריקנות.”

“מוזר להיות מוכר כל כך בכל מקום ובכל זאת להיות כה בודד”

“הראה לי אדם שחי לבדו ויש לו מטבח נקי תמיד, וב־8 מתוך 9 פעמים אראה לך אדם בעל תכונות רוחניות מתועבות.”

“העולם "חולה" בבדידות למרות המוני האנשים החיים בו”

“מסתורית כמו הירח, היא הייתה משמחת אותך בזוהרה, האור שלה לבדו יכול לגרום לך לפקפק בעצמך.. ומי הייתה היא? היא לעולם לא תיתן לך לדעת.”

“ההתרגשות הייתה קשה להסבר. זה היה רגש בודד — רגש מלנכולי איכשהו. הוא היה בחוץ; הוא חלף על כנפי הרוח, ואף אחד מן האנשים שמעבר לריבועים המוארים בבהירות של חלונותיהם לא ראה אותו. הם היו בפנים, בפנים שם היה אור וחום. הם לא ידעו שהוא חלף על פניהם; רק הוא ידע. זה היה דבר סודי.”

“האמן בלבד רואה רוחות, אך לאחר שסיפר על הופעתן בפניו, רואים אותן כולם.”