חסד

“החושך של החיים אינו יכול להסתיר את אור החסד הזורח מן הלב.”

“אף פעם לא מאוחר מדי להדליק את האור. היכולת שלך לשבור הרגל לא בריא או לכבות תקליט ישן אינה תלויה בכמה זמן הוא כבר פועל; שינוי בפרספקטיבה אינו תלוי בכמה זמן נאחזת בתפיסה הישנה. כשאתה מעביר את המתג בעליית הגג ההיא, לא משנה אם היה חשוך שם עשר דקות, עשר שנים או עשר עשרות שנים. האור עדיין מאיר את החדר ומגרש את האפלולית, ומאפשר לך לראות את הדברים שלא יכולת לראות קודם. אף פעם לא מאוחר מדי לעצור לרגע ולהביט.”

“מירכיה, היא נותנת לך חיים וכיצד אתה נוהג בזו שנותנת לך חיים מראה עד כמה אתה מעריך את החיים שניתנו לך בידי הבורא. ומזרע עד עפר יש נשמה אחת מעל כולן -- שעליך תמיד להראות לה סבלנות, כבוד ואמון והאישה הזאת היא אמך. וכאשר נשמתך עוזבת את גופך ומעשיך נשקלים כנגד הנוצה יש רק נשמה אחת שיכולה להציל את שלך והאישה הזאת היא אמך. וכאשר לב היקום שואל את שערה ואת מוחה, אם היית עדין וטוב אליה לבה ייאלץ להישאר דומם ושערה ידבר בחופשיות כישות נפרדת, בדומה מאוד לאצות שבים -- הוא יחשוף את כל ששמע וראה. האישה הזאת, שלבה ראה את שלך, ראשונה לפני כל אדם אחר בעולם, ושרחמה פתח את הדלת כדי שעיניך יחוו אור ועוד -- היא אמך שלך ממש. לכן, לא משנה אם אמך הייתה אכזרית, מניפולטיבית, מתעללת, חולה נפש, או פשוט ילדותית האופן שבו אתה נוהג בה הוא המבחן העליון. אם היא מוליכה אותך שולל, סלח לה והראה לה את הדרך הנכונה בחוכמה פשוטה, ברכות ובטוב לב. ותמיד זכור, שהמלכה בממלכת הבורא, היושבת על כס כל הקיום, היא בדיוק אותה מלכה גם בשלך. ושמה הוא, האם האלוהית.”

“כולנו ייחודיים, אך אנו גם חלק מן הגוף המשותף של האנושות. בהרמוניה, באהבה, בטוב לב ובחמלה נוכל לחיות יחד בשמחה ובאושר.”

“מעולם לא חשבתי על שום סוג של דעה קדומה כלפי נשים במוזיקת קאנטרי, כי אף פעם לא הרגשתי שזה השפיע עליי. היה לי המזל להגיע לעולם בתקופה שבה לא הרגשתי שום סוג כזה של אנרגיה בכלל, ותמיד הייתה זו התיאוריה שלי שאם את רוצה לשחק באותו מגרש כמו הבנים, את צריכה לעבוד קשה כמוהם.”

“כואב לשחרר. לפעמים נדמה שככל שאתה מנסה יותר להחזיק במשהו או במישהו, כך הוא רוצה יותר לברוח. אתה מרגיש כמו איזה פושע על כך שהרגשת, על כך שרצית. על כך שרצית שירצו בך. זה מבלבל אותך, כי אתה חושב שהרגשות שלך היו שגויים וזה גורם לך להרגיש כל כך קטן, כי כל כך קשה לשמור את זה בפנים כשאתה מוציא את זה החוצה וזה לא חוזר. אתה נשאר כל כך לבד שאי אפשר להסביר. לעזאזל, אין שום דבר כמו זה, נכון? הייתי שם וגם אתה. אתה מהנהן בראשך.”

“אף כי אדבר בלשונות בני אדם ובלשונות מלאכים, ואין לי כסף, הרי אני כנחושת מצלצלת או כמצלתיים רועשים. ואף כי יש לי מתנת הנבואה, ואבין כל הסודות וכל הדעת; ואף כי יש לי כל האמונה עד כי אוכל להסיר הרים, ואין לי כסף, אינני כלום. ואף כי אחלק את כל רכושי להאכיל את העניים, ואף כי אתן את גופי להישרף, ואין לי כסף, אין הדבר מועיל לי מאומה. הכסף מאריך אפו ונדיב הוא; הכסף לא יקנא; הכסף לא יתפאר, לא יתנשא, לא יתנהג בגסות, לא יבקש את שלו, לא ימהר לכעוס, לא יחשוב רעה; לא ישמח בעוולה, אלא ישמח באמת; את הכול הוא נושא, את הכול הוא מאמין, את הכול הוא מקווה, את הכול הוא סובל. . . . ועתה עומדים האמונה, התקווה, הכסף, שלושת אלה; אך הגדול שבהם הוא הכסף. קורינתים א יג (מעובד)”

“אדם רחום באמת נותן לאישה ענייה חלק מארוחתו לפני שהוא אוכל, לא אחרי שהוא אכל.”

“חסד אמיתי הוא עדות לאומץ אמיתי”

“הגיבורים החזקים והאמיצים ביותר שאני מכירה הם אלה שנושכים את לשונם כאשר הצדקה, אישוש, פיתוי או נקמה היו מביאים אותם להכות במילים אמיתיות ופוגעות.”

“התייחסו לכל אחד בכבוד עמוק, באהבה ובחסד.”

“זה בטבעם של בני האדם ושל כל ממלכת החי להשיב מכה תחת מכה, רמייה תחת רמייה, שקר תחת שקר, להכות בחזרה בכל כוחנו. אבל מה שהופך אותנו לבני אדם אמיתיים הוא הכוח לא להכות בחזרה.”

“מילים טובות וחיבוקים עדינים לא יצילו אותי מאגם היגון והסבל הזה, אבל ייתכן שיהיו בהם די כדי לשמש לי מצוף ולמנוע ממני לטבוע.”

“אמי נהגה לומר לי, בכל פעם שצפינו בסינדרלה, שלסינדרלה הייתה הגישה הטובה ביותר ושעלי לשאוף להיות בדיוק כמוה. מאוחר יותר, כשגדלתי, חשתי טינה כלפי אמי על שלימדה אותי כך, כי ראיתי בזה את הסיבה לכך שלעתים קרובות הרגשתי שאנשים, שהיו הרבה יותר דומים לאחיות החורגות המכוערות, טורפים אותי. אבל עכשיו, פתאום, הבנתי שמה שאמא שלי התכוונה אליו היה שלא משנה כמה מכוערים אנשים יכולים להיות כלפייך, לא משנה כמה בגסות הם מתייחסים אלייך, לא משנה עד כמה המעשים שלהם מפתים אותך להפוך לגרסה הגרועה ביותר של עצמך — עלייך לגבור עליהם בכך שלעולם לא תתני להם לגזול ממך את העדינות שלך. אנשים מנצחים רק כשהם מצליחים לקחת ממך את העדינות שלך, את המתיקות שלך. אבל אם את זוכרת שאת נסיכה, והם פשוט לא, בסופו של יום את מנצחת! ובכל זאת, אמא שלי הייתה צריכה לכוון אותי אל בל מ"היפה והחיה". סינדרלה בסדר, אבל אילו היא הייתה מלמדת אותי שבל היא הדרך הטובה ביותר להיות, כנראה שלעולם לא הייתי גדלה ומפתחת טינה על כך. בל תמיד שמרה על העדינות שלה, אבל היא עדיין יכלה להכות חבורת זאבים באותו זמן, וזה בדיוק סוג הנסיכה שרציתי להיות כמוה! שלא לדבר על כך שהיא אהבה ספרים!”

“כן, זה הניסיון שלי. משפיל עד כדי כך שיש לך חרטות גדולות על כמה מהדברים המטופשים שאמרת, על כמה מהדברים שחשבת שהם נכונים. אתה ממשיך לנסוע למדינות האלה, וזה כאילו שכחת את הלקח מהפעם הקודמת. כי האדם הראשון שאתה פוגש כאילו סוטר לך בפרצוף בצורה הכי נפלאה ותמימה, ואתה מבין, אלוהים, אני עדיין חרא. והבחור הזה, בכך שהוא לא עושה שום דבר חוץ מלהיות מרושש וכל כך מנומס—זה תופס אותך לא מוכנה, ואתה מבין, אני עדיין לא שם. עדיין יש לי בערך שמונה מיילים לעבור לפני שאפילו אוכל להיכנס לחניון של הענווה. אני חייב להמשיך לחזור. זה כמו לחזור לכירופרקט כדי לקבל יישור מחדש. זה אני באפריקה, זה אני בדרום-מזרח אסיה. אתה חוזר משם מושפל ואתה מביא את זה לתוך החיים שלך. זה הפך אותי להרבה יותר סובלני כלפי עמים אחרים—ואני לא אומר שפעם הייתי מיזוגן, או שפעם הייתי גזען, זו אף פעם לא הייתה הבעיה שלי. אבל אני יכול להיות עקשן מאוד, חסר סבלנות, גס רוח. כאילו, "תזדרז, בנאדם. מה הבעיה שלך? תזוז לי מהדרך." התחושה הזאת באה לי בקלות. כשאתה נוסע למדינות האלה, אתה מבין ששום דבר מזה לא נחוץ, שום דבר מזה לא מגניב, זה לא משהו שאברהם לינקולן היה עושה, אז למה אתה עושה את זה? אלה הלקחים שלמדתי.”

“אם אתה מתייחס לאנשים בצורה רעה, אז אינך מחקה את אהבתו של אלוהים. אלוהים תמיד שוכן עם שבורי הלב.”

“המוסר הוא חברתי, אבל החסד הוא אוניברסלי. היה אדיב גם אם זה לא תמיד אתי.”

“העז לאהוב כל אדם, כולל את עצמך.”

“למה אנחנו מקשטים את העולם בכיעור המלחמה כשכבר הטבע כה יפה ואדיב?”

“אני מאמין בכל ליבי בכוחן ובאמת שלהן של אהבה ושל טוב לב.”