“כן, זה הניסיון שלי. משפיל עד כדי כך שיש לך חרטות גדולות על כמה מהדברים המטופשים שאמרת, על כמה מהדברים שחשבת שהם נכונים. אתה ממשיך לנסוע למדינות האלה, וזה כאילו שכחת את הלקח מהפעם הקודמת. כי האדם הראשון שאתה פוגש כאילו סוטר לך בפרצוף בצורה הכי נפלאה ותמימה, ואתה מבין, אלוהים, אני עדיין חרא. והבחור הזה, בכך שהוא לא עושה שום דבר חוץ מלהיות מרושש וכל כך מנומס—זה תופס אותך לא מוכנה, ואתה מבין, אני עדיין לא שם. עדיין יש לי בערך שמונה מיילים לעבור לפני שאפילו אוכל להיכנס לחניון של הענווה. אני חייב להמשיך לחזור. זה כמו לחזור לכירופרקט כדי לקבל יישור מחדש. זה אני באפריקה, זה אני בדרום-מזרח אסיה. אתה חוזר משם מושפל ואתה מביא את זה לתוך החיים שלך. זה הפך אותי להרבה יותר סובלני כלפי עמים אחרים—ואני לא אומר שפעם הייתי מיזוגן, או שפעם הייתי גזען, זו אף פעם לא הייתה הבעיה שלי. אבל אני יכול להיות עקשן מאוד, חסר סבלנות, גס רוח. כאילו, "תזדרז, בנאדם. מה הבעיה שלך? תזוז לי מהדרך." התחושה הזאת באה לי בקלות. כשאתה נוסע למדינות האלה, אתה מבין ששום דבר מזה לא נחוץ, שום דבר מזה לא מגניב, זה לא משהו שאברהם לינקולן היה עושה, אז למה אתה עושה את זה? אלה הלקחים שלמדתי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←