חסד

“הדרך היחידה שבה נוכל לגעת בלבם של בני אדם היא להתעלם מעבירה”

“כל דבר שאת עושה חשוב. בכל פעם שאת משתפת ודואגת, האור מתרבה.”

“אתם מבינים, טלגרף חוטי הוא סוג של חתול ארוך מאוד, מאוד. אתם מושכים את הזנב שלו בניו יורק והראש שלו מיילל בלוס אנג'לס. אתם מבינים את זה? ורדיו פועל בדיוק באותו אופן: אתם שולחים אותות כאן, הם מקבלים אותם שם. ההבדל היחיד הוא שאין חתול.”

“אבל מה אם, בין מבחירה ובין מתוך הכרח בעל כורחך, בסופו של דבר אינך משתתפת במעגל המנחם הזה של משפחה והמשכיות? מה אם את יוצאת ממנו? איפה את יושבת במפגש המשפחתי? איך את מסמנת את חלוף הזמן בלי הפחד שבזבזת זה עתה את זמנך עלי אדמות לשווא, בלי להיות רלוונטית? תצטרכי למצוא מטרה אחרת, מדד אחר שלפיו תוכלי לשפוט אם היית או לא היית בן אדם מוצלח. אני אוהבת ילדים, אבל מה אם אין לי? איזה מין אדם זה עושה אותי? וירג'יניה וולף כתבה: "על פני היבשת הרחבה של חייה של אישה נופל צלו של חרב." מצדה האחד של החרב הזאת, אמרה, יש מוסכמה ומסורת וסדר, שם "הכול כשורה". אבל מצדה האחר של החרב הזאת, אם את משוגעת מספיק כדי לחצות אותה ולבחור בחיים שאינם הולכים בעקבות המוסכמה, "הכול בלבול. שום דבר אינו מתנהל במסלול קבוע." טענתה הייתה שחציית צלו של החרב הזאת עשויה להביא לאישה קיום מעניין הרבה יותר, אבל אפשר להמר שהיא גם תהיה מסוכנת יותר.”

“מטרת החיים אינה להיות מאושרים. מטרתם היא להיות מועילים, להיות מכובדים, להיות רחומים, לגרום לכך שיהיה הבדל כלשהו לכך שחיית וחיית היטב.”

“משפחה וחברים הופכים למדכאים ברגע שהם מלמדים אותך שנאמנות חשובה יותר ממה שנעשה לאנשים מחוץ למעגל החברתי שלך. מה שהם באמת אומרים הוא זה: הציל את עצמך, כי אלוהים מתעניין יותר במשפחה שלמה או במעגל חברתי שנראים צדיקים, מאשר בכך שאתה תהיה אדם ישר שיש לו חמלה כלפי אחרים. האבסורד הזה הוא שמלמד את הגרסה השגויה של אלוהים ויוצר את הדור הבא של אנשים מרוכזי-עצמם.”

“מטרת החינוך צריכה בסופו של דבר להיות קידום המין האנושי. וכדי שזה אכן יקרה, העולם זקוק לסוג החינוך שבאמצעותו מתעצבת האופי, מתחזקת עוצמת הנפש ומתרחב השכל האנושי מעבר לגבולותיו שלו.”

“העולם נותן לנו שפע של הזדמנויות לחזק את הסבלנות שלנו. למרות שהאמת הזאת יכולה להיות מאתגרת, זה דבר טוב. סבלנות היא המפתח שפותח את הדלת לחיים מספקים יותר. דרך טיפוח הסבלנות אנחנו הופכים להורים טובים יותר, מורים חזקים, אנשי עסקים מצליחים, חברים אמינים וחיים מאושרים יותר.”

“בכל אופן, נדמה לי שהאופן שבו רוב האנשים ממשיכים לחיות (אני מניח שיש כמה יוצאי דופן), הוא שהם חושבים שעולם החיים (או מה שלא יהיה) הוא מקום שבו הכול הוא (או אמור להיות) בעצם הגיוני ועקבי.... זה כמו כשאתה שם תערובת אינסטנט לפודינג אורז בקערה במיקרוגל ולוחץ על הכפתור, וכשזה מצלצל אתה מסיר את המכסה, והנה יש לך פודינג אורז. כלומר, מה קורה בין הרגע שבו אתה לוחץ על המתג לבין הרגע שבו המיקרוגל מצלצל? אי אפשר לדעת מה קורה מתחת למכסה. אולי פודינג האורז המהיר הופך קודם כול לגרטן מקרוני בחשכה כשאף אחד לא מסתכל, ורק אחר כך חוזר להיות פודינג אורז. אנחנו חושבים שזה טבעי לקבל פודינג אורז אחרי ששמנו תערובת פודינג אורז במיקרוגל והפעמון מצלצל, אבל בעיניי זו רק הנחה. הייתי מרגיש הקלה מסוימת אם, מדי פעם, אחרי ששמת תערובת פודינג אורז במיקרוגל והוא צלצל ופתחת את המכסה, היית מקבל גרטן מקרוני.”

“ההכרה האוניברסלית של הלוגיקה היא גילוי משמעותי, כי היא מגדירה מקום לאתיקה. אם אני פונה אליך לבצע משהו שפוגע בי — להסיר את רגלי, או שלא לחדור אותך לשם תענוג, או להציל את ילדי מהטביעה — אני לא יכול לעשות זאת בדרך שמבטיחה את ענייניי על פניך אם אני רוצה שתתקבלי אותי ברצינות (למשל, על ידי שמירה על הזכות שלי לעמוד על רגליך, או לחדר אותך, או לאפשר לילדיך לטבוע). עליי להציג את טענתי בדרך שתתכוף אותי לטפל בך בדיוק כמו שאתה מטפל בי. אני לא יכול להתנהג כאילו ענייניי מיוחדים רק כי אני אני ואתה לא, לא יותר מאשר אני לא יכול לשכנע אותך שהנקודה עליה אני עומד הוא מקום מיוחד ביקום רק כי אני עומד עליה. אתה ואני צריכים להגיע להבנה מוסרית זו לא רק כדי לשוחח בצורה לוגית קוהרנטית, אלא כי אגביות”

“אם לא היו באנשים טובות, עדיין היו בני האדם נצמדים לריצה על ערבות בארץ, צופים באלפים לשלוט או במין אחר, רחום יותר, לשלוט.”

“אני מתכוון לאדם שתקוותיו ומטרותיו עשויות לעיתים להימצא, כפי שאצל רוב האנשים הן אכן נמצאות לעיתים, אני מעז לומר, מעל לרמה הרגילה, אך שלגביו הרמה הרגילה תהיה בסופו של דבר גבוהה דיה אם יתברר שהיא דרך של תועלת ושל שירות טוב, המוליכה לשום דבר אחר. כל הרוחות הנדיבות הן שאפתניות, אני מניח, אך השאפתנות המוסרת את עצמה בשלווה לדרך כזאת, במקום לנסות בקפיצות עוויתיות לעוף מעליה, היא מן הסוג שאני מחבב.”

“אהבה וחמלה כלל לא חייבות להפוך אותנו לחלשים, או להוביל אותנו לאובדן שיקול הדעת והחזון. אנחנו רק צריכים ללמוד איך למצוא אותם. ולראות, באמת, מה הם מביאים לנו.”

“אמנות החוכמה היא להגיב לכל דבר בחסד ובאהבה”

“האדם שמבין שרק אלוהים הוא זה שבונה, נעשה אהובו. ולכומר כזה אלוהים ייתן שינה.”

“הוא היה אחד מאותם אנשים נדירים, נדירים בעיירה שלנו כמו בכל מקום אחר, שיש להם האומץ לרגשותיהם הטובים. המעט שסיפר על חייו האישיים העיד על מעשי חסד ועל יכולת לחיבה שאיש בזמננו אינו מעז להודות בה.”

“אמונה היא כוח הפעולה”

“אני מאמינה שנשים צריכות להיות יותר יזמיות בקבלת החלטות בחיים. אני חושבת שאני לא שמחה לראות נשים לוקחות את מושב הנוסע ומשחקות שוב ושוב את משחק הקורבן. אם את יודעת שגבר מאורס, אל תתנשקי איתו! יש אישה אחרת בסיטואציה שאת פוגעת בה, והאישה האחרת הזאת יכלה בקלות להיות את, אחותך, אמך! אם מישהו מחויב, אל תשני איתו! יש אישה אחרת בתמונה שעומדת להיפגע, והאישה האחרת הזאת היא אחותך, רק מפני שגם היא אישה! זה סוג היוזמה שאני רוצה לראות אצל נשים, בכל מקום. אנחנו לא קורבנות של הבחירות שאנחנו עושות; אנחנו עשינו את הבחירות האלה! האם אישה אחרת מצליחה? מצליחה יותר? מאושרת יותר? טוב לה. כי היא אחותך והיא יכולה בקלות להיות את. בואו נכבד את מערכות היחסים, את הנתיבים האישיים, את הדלתות ואת המעברים של אחיותינו הנשים, ונאחל זו לזו את האושר הגדול ביותר. כי זו הדרך היחידה למעלה והחוצה.”

“כל צורות הכתיבה הן מעשה של התעברות; הכתיבה חייבת להוביל ליצירה. בכל פעם שאנו כותבים, אנו מתחילים מחדש. הכתיבה היא מעשה של אישוש עצמי. בכל פעם שאנו מעלים את מחשבותינו על הנייר, אנו זוכים להזדמנות חדשה לתבוע את מציאותנו. הכתיבה היא גם מעשה של הבהרה ופירוק. הכתיבה מעניקה לנו כוח לעצב ולשנות את טבעינו הלוהטים. הכתיבה מאפשרת לנו לחקור את המרכיבים החיוניים המובילים לחיים של שלווה באמצעות הפגנת חמלה, אהבה, סבלנות, נדיבות וסליחה.”

“החסד צריך להיות בראש סדר העדיפויות של כל אדם.”