איסלאם

“לטרור אין שום קשר לדת, לאסלאם או לכל דת אחרת. הטרור נולד מן הפונדמנטליזם ולא מן הדת.”

“מסיבות אימפריאליות, כלכליות ואידאולוגיות, תרבויות רבות הן היורשות, ולפיכך האסירות, של עמדות של בוז וזלזול כלפי אמונות אחרות – השקפות שאינן מרוממות איש.”

“שאלת הידע האלוהי כה עמוקה, עד שבאמת היא ידועה רק למי שיש לו אותו.”

“שלושה דברים שלושה דברים אי אפשר להשיב: החץ שנורה מן הקשת, המילה שנאמרה בחיפזון, ההזדמנות שהוחמצה. (עלי האריה, חליף האסלאם, חתנו של מוחמד הנביא)”

“הקוראן, כמו רוב כתבי הקודש האחרים, הוא ספר של אמת מופלאה ביותר המעורבת באמונות התפלות המבישות ביותר של הטבע האנושי.”

“אמרת הנביא דיו ודם דיו של החכם קדוש יותר מדמו של השהיד”

“אם הייתי פשוט רוצה להרוויח מעלבון לאסלאם, יכולתי לעשות זאת במשפט אחד במקום לכתוב רומן בן 250,000 מילים, יצירת בדיה.”

“אמרת הנביא: מות לפני מותך.”

“בדיוק כפי שאהבה מתגשמת עם השגת האורגזמה, כל האמונה והאלוהות שבעולם מגיעות לפוטנציאל הקיומי העליון שלהן עם השגת קווליה ייחודית מוחלטת או פשוט אלוהות מוחלטת”

“מישהו אמר לי פעם, יש כל כך הרבה דתות בעולם. כולן לא יכולות להיות צודקות. ותשובתי הייתה, ובכן, גם כולן לא יכולות להיות טועות. כל הדתות בעולם כיום חולקות יותר קווי דמיון מאשר הבדלים, אך השפה מסנוורת רבים מלראות את האמיתות הללו. יש אנשים שיאמרו לי שמה שאני כותבת עליו לקוח ישירות מספר הקודש שלהם, אבל האמת היא שהעקרונות המרכזיים המצויים בכל ספרי הקודש כבר היו חרוטים בלב כולנו. אם אתם חושבים שהשכל הישר, כלל הזהב והידיעה מה נכון ומה לא נכונים הם בלעדיים רק לאמונתכם, אז עליכם להיפתח אל שאר דתות העולם.”

“הכלל העליון היחיד של הפונדמנטליסטים הקוראניים הוא "יש אל אחד ומוחמד הוא נביאו". כל מה שמעבר לכך לא רק שהוא רע, אלא יש להשמידו לאלתר. בהתראה של רגע, כל גבר או אישה שאינם מאמינים בכך בדיוק, חייבים להיהרג.... זו לא דת, ידידי. זו פרימיטיביות במלוא כיעורה.”

“בשל הפעילות המפלצתית של קומץ קיצונים, רוב החברה האנושית הותנה להאמין שהמונח "מוסלמן" הוא כביכול שם נרדף לטרור. אבל המציאות היא שהמונח "מוסלמן" מתייחס למי שיש לו "מוסלם אימאן", כלומר מצפון טהור. לפיכך, כל אדם שמצפונו טהור ובהיר הוא מוסלמן או מוסלמי, בלי קשר לרקע החברתי-דתי שלו. בדומה לכך, כל בן אדם שאוהב את שכנו הוא נוצרי. לכן, כתבי הקודש אינם יכולים להגדיר את דתך; רק מעשיך עם אנשים אחרים יכולים לעשות זאת.”

“דת, צורה ימי־ביניימית של אי־שפיות, כשהיא מצטרפת לנשק מודרני נעשית איום ממשי על חירויותינו. הטוטליטריות הדתית הזאת גרמה למוטציה קטלנית בלב האסלאם, ואנו רואים היום את התוצאות הטרגיות בפריז. אני עומד לצד שארלי הבדו, כפי שכולנו חייבים, כדי להגן על אמנות הסאטירה, שתמיד הייתה כוח למען החירות ונגד עריצות, חוסר יושר וטיפשות. ״כבוד לדת״ הפך לביטוי קוד שפירושו ״פחד מן הדת״. דתות, כמו כל שאר הרעיונות, ראויות לביקורת, לסאטירה, וכן, לחרדתנו חסרת הפחד”

“כל הטרור בעולם שמדמם בשם הדת, אינו דתי במהותו, אלא חברתי-פוליטי. שורשיו אינם בדת, אלא במצב חברתי-פוליטי. הדת משמשת רק ככלי אלוהי של הצדקה סמכותנית בחיפוש אחר מחילה.”

“אנשי הליברטריאניזם טוענים כי הכיבוש המערבי מעורר את האש של האסלאם הרדיקלי, ואני מסכים איתם. אך אני לא מסכים שאם לא היה הכיבוש המערבי, הרי שהאסלאם הרדיקלי "נכנס לילה טוב בשקט".”

“אין לנו את הפריבילגיה לומר שאין תקווה לרפורמה באסלאם, משום שבאמירה זו היינו מתכחשים לכלל האוכלוסייה המוסלמית שוחרת השלום בעולם. איננו יכולים להשאיר מאחור את אחיותינו ואחינו המוסלמים, כדי שיידכאו בידי עריציהם הכוהניים שלהם, בעוד שאר העולם ממשיך להתקדם בלב פתוח. על כלל החברה המתורבתת בעולם להשקיע את לבה ונפשה כדי לשחרר את האסלאם מכבלי הפונדמנטליזם. המצפון חייב לגבור על הברבריות האורתודוקסית, אחרת לא תהיה תקווה להתקדמותה ולרווחתה של האנושות כמין חכם באמת.”

“אני חושב שאהבתי לאמת וליושר מחייבת אותי לשים לב לכך שהאינטליגנציה הליברלית של מדינות המערב בוגדת בעצמה בכל הנוגע לאסלאם.”

“אפשר היה לקבל את מוחמד כמיסטיקן אמיתי — כשם שאפשר היה לקבל את קולותיה של ז’אן ד’ארק כקולות שנשמעו לה באמת, או את ההתגלויות של יוחנן הקדוש האלוהי כחוויותיה ה“אמיתיות” של אותה נפש מיוסרת — בלי צורך לקבל גם שאילו עמד אדם לצד נביא האסלאם בהר חירה באותו יום, גם הוא היה רואה את המלאך גבריאל.”

“אמרת הנביאהשופטאדם שנתמנה לשופט נהרג בלי סכין”

“המודרניסטה המודרנית היא למעשה רק ריקה בפילוסופיה של הסובלנות, והאגנוסטיקן הממוצע של זמננו לא היה בעל כל מושג מה הכוונה שלו בהשתחררות דתית ושוויון. הוא לקח את אתיקתו כמובנת מאליה ואכף אותה – כמו הוגנות או הטעות של האריאן הרדיקלי. ואז הוא התפעל באופן קיצוני אם שמע על מישהו אחר, מוסלמי או נוצרי, לקחת את אתיקתו כמובנת מאליה ואכוף אותה – כמו כבוד או הטעות של האתאיזם הרדיקלי. ואז הוא סיים בכך שראה בכל התעקשויות האסימטריות הלוגיות הללו, שבה הבלתי מודע פוגש את הזר, את הליברליות של מחשבתו. אנשי הביניים האמינו שהאם מערכת חברתית מבוססת על רעיון מסוים, עליה להילחם עבור הרעיון הזה, גם אם הוא פשוט כמו האסלאם או גם אם הוא מאוזן כמו הקתוליות. אנשי המודרנה חושבים בדיוק אותו דבר, כמו שנראה”