זהות

“אולי איני מאמין בחטא,” הוא אמר, “אבל אני כן חש אשמה. אנחנו ציידי הצללים חיים לפי קוד, והקוד הזה אינו גמיש. כבוד, אשמה, כפרה — אלה אמיתיים בעינינו, ואין להם שום קשר לדת והכול קשור למי שאנחנו. זה מי שאני, קלרי,” הוא אמר בייאוש.”

“ביולוגים רבים משתמשים בביטוי "אמא טבע" כדי לתאר את המערכת הכוללת של הטבע סביבנו, אבל זה לא ישות אמיתית ואין לה דאגה אמיתית ליצורים החיים שבה – היא ממשיכה עם או בלי אותנו. במוח האנושי שלנו יש נטייה לייחס למערכות גדולות זהות אנושית, כדי להרגיש קרבה ולחשוב שאנחנו חלק מהן. כשאני אומר שאמא טבע עיצבה אותנו או תכנתה אותנו, אני מתכוון פשוט לתהליך של ברירה טבעית.”

“אנשים שהגשימו את חלומותיהם לא פשוט רדפו אחריהם. הם שינו את האדם שהיו, כדי להתאים לסוג האדם שהיה חי חלום כזה.”

“הרבה אמהות רואות בטעות את משמעות חייהן בכך שהן המעצבות או היוצרות של חיי ילדן”

“בני אדם מפעילים את החירות להציג את עצמם מתוך מגוון רחב של עקרונות. המוח האנושי המודרני יכול לעסוק במחשבה רפלקטיבית ולקבוע באופן סלקטיבי כיצד לארגן את מרכיבי התפיסה. אנו יכולים לבחור במודע לסטות מהתנהגות סטריאוטיפית ולחרוג מהעדפות ההתנהגות הביולוגיות שנקבעו עד כה. בני אדם יכולים לבחור להחזיק בדעות קדומות או שלא, יכולים לקבל החלטות רציונליות או לא רציונליות לעסוק במלחמה או שלא, ויכולים לנקוט צעדים מכוונים כדי לעצור את הרס המערכת האקולוגית או שלא. ריסון עצמי באמצעות הצבת בלם על הנטייה האנושית להסתער קדימה בהתנהגות אינסטינקטיבית הוא תכונה אנושית מובהקת. הימנעות מסיפוק מיידי של דחפים חזקים מייצגת תכונת התנהגות אנושית ייחודית. באמצעות הימנעות מכוונת מביצוע פעולה אינסטינקטיבית, האנושות מבטאת את ריבונותה על פני המבנה הביולוגי שלה. משוחרר ממגבלות טבעו הביולוגי, אדם יכול להשתמש במוח כדי להגות אפשרויות התנהגות חלופיות, ותוצאותיהן של אפשרויות התנהגות רבות מתלכדות לכדי הגדרה מתוחכמת של העצמי.”

“אמרתי ללא תועלת: "סם, אל תלך." הוא הוסיף את ידיו בפניי, והסתכל בי בעיניים. עיניו היו צהובות, עצובות, עיניים של זאב, כמו שלי. "אלה נשארות זהה. זכרי זאת כשאתה מסתכל בי. זכור שאני אני. בבקשה.”

“כדי לדעת את ייעודך, עליך למצוא את עצמך”

“בני אדם מכירים בדואליות, באוטונומיה ובטווח החופש של הנפש והגוף, וכל בני האדם מבינים את תמותתם המתקרבת. בניגוד לבעלי חיים אחרים, המין האנושי מכיר את הייאוש שמביא עמו ההבנה של הבלתי נמנעות שבמות כל היצורים החיים. רדיוס המחשבה האנושית הנוגע בקו האורך של קיומנו החולף גורם כאב אינסופי. החיפוש אחר הקלה בייסורים הקיומיים מדרבן אותנו להרהר בעניינים רוחניים, והתחום הזה של פעילות מנטלית דוחף אותנו להתבונן בהיקף של חזיתות לא נודעות. יכולתנו להבין את מצפן החיים והמוות מאפשרת לנו לראות את היקף העולם כעשוי מעבר, הווה ועתיד ביחס לחיינו שלנו. האופן שבו אדם רואה את טווח חייו הארציים והאופן שבו אדם מסביר לעצמו את צעדתו לעבר שממה של מוות יוצר מערכת אמונות המפרידה בין אנשים למעמדות, והווריאציות בין מערכות האמונה של בני המעמד משלימות את מי שאנו חושבים שאנו.”

“כדי שלא תיתקע במלכודת של דיכאון בשלב מאוחר של החיים, עליך להעריך את עצמך נכון, להבין את זהותך ולדעת שאתה לא זהה למראה החיצוני שלך.”

“טביעת האצבע שלנו מייצגת את הזהות הייחודית שלנו ואת האינדיבידואליות שלנו.”

“הבעייתיות שבה חווים בנים בנוגע זהותם מתגברת בתקופת הנעורים. בצורה רבות, העובדה שבנים כיום לעיתים קרובות מגלים מגוון רחב יותר של ביטויי רגשיות בגיל צעיר, אך אם הם נדרשים לדכא את המודעות הרגשית מאוחר יותר, הופכת את תקופת הנעורים שלהם עוד יותר מתישת. בצורה טרגית, לא היה זה אם לא התפרצויות האלימות הקיצונית שפרצו בקרב נערים בכל הארץ, הרגשיות של בנים הייתה עדיין מושלכת אל צד. אף על פי שפסיכולוגים מספרים לנו שהתמונות המוני התקשורת של אלימות זכרית ושליטה מלמדות את הבנים שהאלימות משתלמת ומספקת, כאשר בנים בודדים הם אלימים, במיוחד כאשר הם רצחים באופן אקראי, נוהגים אנשי דעת להסתכל כאילו זהו תעלומה מדוע הבנים הם כה אלימים.”

“אם לעולם לא תקיים יחסי מין, לעולם לא תזכה בתחושת כוח. לעולם לא תזכה בקול או בזהות משלך. סקס הוא המעשה שמפריד בינינו לבין הורינו. ילדים ממבוגרים. באמצעות קיום יחסי מין מתבגרים מורדים לראשונה. ואם לעולם לא תקיים יחסי מין, לעולם לא תתפתח מעבר לכל שאר הדברים שהוריך לימדו אותך. אם לעולם לא תשבור את האיסור על סקס, לא תשבור שום כלל אחר.”

“הוא תמיד רצה לכתוב מוזיקה, והוא לא יכול היה לתת לדבר שחיפש שום זהות אחרת. אם אתה רוצה לדעת מהו, אמר לעצמו, האזן לביטויים הראשונים של הקונצ’רטו הראשון של צ’ייקובסקי — או לפרק האחרון של השני של רחמנינוב. בני אדם לא מצאו לו את המילים, ואף לא את המעשה או את המחשבה, אבל הם מצאו את המוזיקה. תן לי לראות זאת במעשה אחד ויחיד של אדם עלי אדמות. תן לי לראות זאת נעשה ממשי. תן לי לראות את התשובה להבטחה של אותה מוזיקה. לא משרתים ולא אלה שמשרתים אותם; לא מזבחות ולא הקרבות; אלא את הסופי, המוגשם, חף מכאב. אל תעזור לי ואל תשרת אותי, אלא תן לי לראות זאת פעם אחת, כי אני זקוק לכך. אל תעבוד למען אושרי, אחיי — הראו לי את שלכם — הראו לי שזה אפשרי — הראו לי את הישגכם — והידיעה תיתן לי אומץ לשלי.”

“אבל אנו, החיים בכלא, ושבחיינו אין מאורע אלא צער, צריכים למדוד את הזמן לפי פעימות של כאב, ולפי רישום הרגעים המרים. אין לנו דבר אחר לחשוב עליו. הסבל — מוזר ככל שיישמע לך — הוא האמצעי שבאמצעותו אנו מתקיימים, משום שהוא האמצעי היחיד שבאמצעותו אנו נעשים מודעים לכך שאנו קיימים; וזיכרון הסבל שבעבר נחוץ לנו כערובה, כהוכחה, לזהותנו המתמשכת.”

“אתה גבר אחד או שניים או שלושה או ארבעה שונים, אך כל אחד מהם נראה כשהוא פתוח בפני כל אחד. כמו כל אמריקאי.”

“היה כפי שהיית רגיל להיות. ראה כפי שהיית רגיל לראות.”

“אם אני אתן לך תפוח ואשאל אותך, "מה זה?" אתה תענה, "תפוח." "איך אתה יודע שזה תפוח?" "כי זה פשוט תפוח." "איך זה נהיה תפוח?" "זה בא מתפוח." "בדיוק. אז כשאני שואלת אותך, 'מה אתה?' אתה יכול לומר בכנות, 'אני ילד של אלוהים כי באתי מאלוהים.”

“מה שאנחנו ברגע זה ממש, נקבע על ידי הסכום הכולל של כל חוויותינו עד לרגע זה.”

“אחד המפתחות העיקריים לגילוי המתנה שלך הוא שאלה”

“אל תיתן למחלה שלך להפוך לזהות שלך”