“אבל אנו, החיים בכלא, ושבחיינו אין מאורע אלא צער, צריכים למדוד את הזמן לפי פעימות של כאב, ולפי רישום הרגעים המרים. אין לנו דבר אחר לחשוב עליו. הסבל — מוזר ככל שיישמע לך — הוא האמצעי שבאמצעותו אנו מתקיימים, משום שהוא האמצעי היחיד שבאמצעותו אנו נעשים מודעים לכך שאנו קיימים; וזיכרון הסבל שבעבר נחוץ לנו כערובה, כהוכחה, לזהותנו המתמשכת.”

Irish author, poet and playwright

אוסקר ויילד היה סופר, משורר ומחזאי אירי מן המאה ה-19. בשנות ה-80 של אותה מאה הוא כתב בסגנונות ספרותיים שונים, ובראשית שנות ה-90 נעשה לאחד המחזאים הפופולריים והמשפיעים ביותר בלונדון, ונקשר מאוד לאסתטיציזם. ויילד ידוע במיוחד בזכות הרומן הגותי ״תמונתו של דוריאן גריי״, האפיגרמות שלו, המחזות שכתב וסיפורי הילדים שלו. כתיבתו מאופיינת בדרך כלל בשנינות, בלשון מלוטשת ובתצפית חדה, ושמו נקשר גם להרשעתו ב-1895 בעבירת מגונה חמורה ובקיום מעשים הומוסקסואליים.